Fucking Union

אז ככה: הניתוח מאחורי. פלטה אימתנית+11 ברגים שוכנים לבטח בתוך קופסא ומחוץ לגופי. יש לי צלקת חדשה וגדולה בדיוק איפה שהיתה הקודמת, ועוד שתי צלקות קטנות התווספו באותו האיזור, שעוד לא עמדתי על טיבן כי הכל חבוש.

אני מסטולה מתרופה ששכחתי את שמה, אבל היא מכילה הרבה מורפיום.

ואני בבית שלי. עם הלפטופ שלי ועם פילי ועם המון דברים שהקלטתי לי מבעוד מועד ביס מקס.

אני מנסה לקלוט שהכל הכל מאחורי. אני מנסה לקלוט את העובדה שלראשונה עברתי ניתוח שלא היו בו פאשלות. זה מרגיש לי כמעט לא הגיוני. בינתיים אני לא קולטת כלום, אבל בזה אפשר להאשים רק את הסמים.

תודה על כל התגובות מהפוסט הקודם וסליחה שלא עניתי. מה שהספקתי לקרוא לפני שהלכתי לבית-החולים לקחתי איתי צרור בשק חם ונעים שחימם אותי בתהליך האישפוז וברגעי ההתעוררות מההרדמה והטשטוש שבא אחרי.

רציתי לשים כאן שיר, אבל המוח שלי קצת עיסתי כרגע ואני לא מוצאת כלום. שיר שמח. שיר של סוף דרך שהיתה קשה וכואבת. רציתי לשים כאן משהו שימלא אותי בחדוות ה"אחרי", אבל אני לא מצליחה. אולי לכם יש איזה רעיון טוב?