חזרתי לשחות!
זה לא היה פשוט. זה התחיל בכך שחזרתי מפגישה אחרונה אצל רופאת השיניים שלי. היא סגרה לי סוף סוף עם כתר את השן שנשברה אחרי טיפול שורש מאסיבי. התיישבתי במרפסת שטופת השמש שלי עם כריש זכרון. אחרי כמה פרקים לא יכולתי לקרוא בו יותר והנחתי אותו באנחה. באנה, זה ספר קשה זה!
השדון הכחול שעקב אחרי כל הזמן אמר "גמרת לקרוא? יופי. יאללה הולכים". השדון האדום משך בכתפיו ואמר "לא בא לי". הכחול ניסה להתעלם ממנו ומשך לי השרוול "נו, אבל הבטחת! וזה בריא ויעשה לך טוב וסוף סוף סיימת עם השן המקוללת ואין לך יותר תירוצים" והאדום נחר בבוז והמשיך לטעון ביובש שלא בא לו. הכחול ניסה את דרך השוחד החביבה עליו "אם תלכי נעשה אחר-כך קניות של פינוקים בסופר הסמוך". האדום נחר בבוז "יש לנו כל מה שאנחנו צריכים בבית חוץ מבמבה נוגט, ובשביל זה לא הולכים לשחות". הכחול - נמאס לו כל פעם להפסיד. כבר חודש שהוא מדבר ואף אחד לא שומע אותו בכלל. הוא ירד לי מהכתף ונעמד על הברכיים שלי "תקשיבי", צרח בכל כוחו, "את חייבת ללכת היום. לא, לא היום, את חייבת ללכת עכשיו". האדום, עדיין על הכתף השניה, שייף את ציפורניו באדישות ואמר שעכשיו יש שמש נעימה בגג ואין מצב שמישהו זז מפה. "אולי אחר-כך" הפטיר. הכחול התעקש "את יודעת שאין אחר-כך. זה או עכשיו או כבר בכלל לא". האדום נכנס קצת ללחץ מהאסרטיביות הפתאומית של הכחול "יאללה, תתנדף מפה" אמר לו, ואפשר היה להרגיש שהוא מתחיל קצת לזוז לי על הכתף בחוסר נוחות. הכחול הסתכל לי בלבן של העיניים ואמר "זה חשוב לבריאות הנפשית והפיסית שלך".
הויכוח הזה ארך יותר משעה. הברכיים כבר כאבו לי מהקפיצות המרגיזות של הכחול עליהן. קמתי מהכורסא הנוחה שלי ומהשמש, התפשטתי, לבשתי את בגד הים שכבר שכח איך הגוף שלי מרגיש לו, אספתי את השיער ויצאתי מהבית. המים החמימים של הבריכה היו בשוק, אבל התנהגו יפה לאורך שלושים הבריכות שעשיתי (האדום לחש לי שזה בסדר לא לעשות את ארבעים הבריכות הרגילות על הפעם הראשונה - "תעשי חצי" והכחול, עם בטחון מחודש, טען בתוקף שאין שום סיבה לא לשחות כרגיל אם כבר הגענו לכאן. הסתפקנו כולנו בפשרה). תנועות הידיים והרגליים בתוך המים היו נמרצות וטובות, המחשבות התפזרו למקומות לא מאוד מטרידים, המשקל הראה שאין שינוי מלפני חודש, הג'קוזי היה מעולה, המקלחת קצרה והקניות בסופר הסמוך היו מפנקות במיוחד, כמובטח.
לאחר-הצהריים תכננתי לעשות לי פן. חשבתי שכדאי לי להיראות טוב לקראת ראיון שסידרתי לי למחר (כבר היום..) עם דיקן החוג בנסיון להתברג לאיזה פרוייקט או משהו מעניין אחר במכללה שאני מתרגלת בה. אבל כשהגיע הזמן, גיליתי שהאדום עצבני יותר מכרגיל מההפסד הצורב והכחול שוכב מעולף על הספה אחרי צהריים שהתישו אותו כליל. אז השיער נותר מדובלל. ניחא. נצחון אחד ליום לכחולים זה פייר אינף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
