חזרתי מדייט צהריים בגבעתיים ונכנסתי ישר לשנ"צ מבורך. כבר הרבה זמן לא היה מן דייט כזה, של היכרות, עם מבוכה בהתחלה ובמהלך ובמיוחד ברגע הפרידה. הוא היה לי מאוד יפה, והיה קשה לי לנתק את יופיו מכל שאר מה שהלך שם, שלא היה לרוחי ברובו.
בשנ"צי המצויינת חלמתי חלום. מישהו - איזה גבר - פגע בי. לא יודעת בדיוק איך. אז קוקסטא וגנצו ואולי עוד כמה החליטו להתנקם בו בשבילי. מסתבר שקיים עולם חלופי - וירטואלי לגמרי - והן מכנסות את כולנו ביחד באיזה חדר תלת מימדי ועושות לבחור טילטולים נוסח "חטופים". היות ואני לא מכירה את העולם הוירטואלי הזה אני רק צופה והוא סתם קורבן. אני זוכרת שאני שואלת אותן מה יקרה אם יעזוב את המחשב, וגנצו עונה שעובדה שהוא לא עוזב וכנראה הוא רוצה להיות כאן. אח"כ אני רואה רגליים חטובות עם סנדלי טורקיז מהממות על עקבים גבוהים. אני מבינה שזו הדמות שקוקסטא בחרה לעצמה בעולם ההוא ורואה אותה גוררת את הכיסא שעליו יושב הבחור לחדר אחר. מכיוון שאני לא מתמצאת במה שקורה שם אני נשארת במקומי ולא יודעת מה הן עושות לו בהמשך.
כשהתעוררתי כבר היה חשוך. ראיתי את פילי, שחגגה זה מכבר 11 אביבים, ישנה בשלווה על מיטתי. אתמול בערב הוצאתי 670 שקל על וטרינר שבא לבדוק למה היא עושה קולות של גוססת. בכל 15 השנים בהן אני מגדלת חתולים לא הוצאתי מעולם כזה סכום על וטרינר. גם לא כשאמא של פילי התגלתה כחולה באסטמה. גם לא כשחצי האח של פילי חטף דלקת בדרכי השתן ויצא לו דם. גם לא כשפילי ננשכה ברגל על-ידי חתול רשע מהחצר. אבל ככה זה הוטרינרים החדשים - הם מתעקשים לערוך בדיקות דם ולעשות רנטגנים ולהחדיר אינפוזיות ומה שרק אפשר. ואז לגבות על זה סכומי עתק. גם העובדה שהוא הסכים לבוא לביקור בית עלתה לי. אבל זהו מחיר ההיסטריה. אחרי יומיים של חתולה שלא זזה מהמרבץ שלה ולא אוכלת נשברתי והזמנתי אותו. מישהו מכיר וטרינר הגון וקצת פחות נלהב באזור גבעתיים?
אני לא רגילה להיות לבד בבית בשישי בערב, אבל היה לי נעים, במיוחד עם הידיעה שפילי התאוששה לגמרי והיא לא הולכת למות לי בקרוב. אז עירבבתי לה עוד כדור אנטיביוטיקה ורוד עם הטונה האהובה עליה ולעצמי הכנתי פסטה ברוטב פטריות ועגבניות ושמנת ואגוז מוסקט והתיישבתי לראות את "המפענחת" המצויין שהקלטתי אתמול בערב. רק אז ראיתי את הסמס מהבחור שכתב לי שאני נראית מאוד טוב. כתבתי לו שגם הוא מאוד יפה. השיחה הלילית שבאה בעקבות הסמסים הבהירה לי שכמה שלא אסכים להתפשר - אני לא יכולה להכריח את עצמי לצאת עם מישהו שהוא רק יפה. מפריע לי שאין לו עבודה או השכלה, מפריע לי שהוא גר עם אבא שלו בגיל 34, מפריע לי שיש לו חרדות חברתיות, שהוא מתקשה להתנסח באופן ברור, שהוא מעולם לא טייל, שספרים לא מעניינים אותו, שאין לו חברים. אני חושבת שעם כל אחת מההפרעות האלה הייתי מצליחה להתמודד איכשהו, במיוחד לאור העובדה שהוא אוהב חיות וזכר לשאול מה שלום פילי, אבל כל זה ביחד קצת יותר מדי בשבילי. אז אני אצטרך כנראה להגיד לו שלא.
חוצמזה, אלויס קוסטלו מגיע לארץ. לא יודעת מה לחשוב על זה, אבל הנה שיר אהוב בינתיים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
