הגשם שירד לפנות בוקר העיר כנראה את פילי, שבתורה העירה אותי. חשבתי לרגע שזה קצת לא הגיוני להקים את עצמי מהמיטה בשש ומשהו, אבל הריח הסתוי של הגשם בחוץ, שהתערבב לי עם ריח הפריחה השכונתית שלווה בציוצי ציפורים משכימות קום שכנעו אותי להתחיל את היום. אחרי הכל - יש הרבה מה לעשות היום לפני שאני מתחילה ללמד. לבדוק עבודות, למשל. לא שעשיתי את זה עד עכשיו. העדפתי הרבה יותר להתעסק עם תמונות מיום העצמאות בפייסבוק, אבל העובדה שעדיין מוקדם די מבטיחה.
בינתיים אפשר לכתוב פוסט.
אני לא בנאדם של בוקר. הרבה יותר נעים לי להיות ערה בשעות הקטנות של הלילה. אבל גם בשעות המוקדמות האלה, אני מגלה, יש קסם. בערוצי הרדיו שיש לי מהטלויזיה 88 משמיע שקט משום מה, אז עברתי לקול המוסיקה. כמה זמן לא שמעתי מוסיקה קלאסית! אני זקוקה בדרך-כלל למצברוח מיוחד בשביל זה, אבל איכשהו למרות שמצב הרוח לא מצויין כרגע, המוסיקה הזו טובה לי. והשדרן מרגיע. אפילו דיווחי התנועה נשמעים נהדר כשהוא מדבר ברוגע על העומסים והפקקים על הכבישים.
בוקר יכול להיות זמן מאוד חיוני, עם תכנונים ומחשבות על היום שבפתח, עם תקוות לארועים מפתיעים או למפגשים מעניינים, עם איזה שיר שיעשה את היום. שמונה. 88 חזרו לשדר עם התנצלות רפה על נפילת המתח שהיתה להם בלילה. הם מתחילים עם good morning sunshine ואני נדבקת באופטימיות. גם אצלי יש נפילות מתח כל הזמן. רגעי השקט שמגיעים אחרי שיעור שהתאמצתי בו מאוד לגרום לסטודנטים להקשיב ולהתעניין, הסצנה בה אני סוגרת את שער הגן מאחורי ומנופפת למטופלים הקטנים שלי לשלום, הלבד אחרי אחר-צהריים מהמם עם חברים על הגג שלי, הנסיעה הביתה בכבישים המהירים והחשוכים אחרי שיעור ציור, השניה שבה אני מכסה את עצמי בפוך ואומרת לעצמי לילה טוב.
אולי אני צריכה להפוך למומו של בוקר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
