אני פורחת. ממש אבל.
אני חושבת שהבטן היתה הראשונה ששמתי לב אליה. היא גם התנפחה קצת. ואז זה עבר לרגליים. או אולי היה שם קודם. בידיים יש לי קצת ובצוואר כמעט בכלל לא. על הוראות הכדורים שאני לוקחת כתוב שזו תופעת לוואי נדירה. ה"נדיר" כתוב בסוגריים. יש להפסיק מיד את הטיפול ולפנות אל הרופא. אז הפסקתי מיד את הטיפול אבל לא היה לי כוח לפנות אל הרופא.
במקום זה יצאתי החוצה לגג לצלם פריחות מסוג קצת אחר. אני מקווה שאת זה הבלוג שלי יכול לספוג כרגע.
מה שכיף בגג שלי זה שיש בו שילוב של עצים ושיחים שנשתלו לפני מספיק זמן כדי שיפרחו באופן טבעי בעונתם ויעניקו ריח משכר וצבעים מהממים לגג שלי, יחד עם עציצים ואדניות שאני מטפחת. את הגרניומים (הרגיל והריחני) לא צריך להחליף - הם מחזיקים כבר כמה עונות טובות כל זמן שאני לא מתעללת בהם ומשקה בזמן. לעומת זאת את האמנונים ותמרים ולוע האריים החלפתי השבוע בפרחי העונה הצהובים-כתומים הקיציים שאני לא זוכרת את שמם. קצת קשה לעקור פרח כשהוא עדיין פורח, אבל הקיץ שבא עלינו לטובה והחום הגדול שצפוי בסופ"ש במילא לא מותירים לעונתיים האלה יותר מדי ימים לחיות. ולראות פרחים, שהיו פעם יפהפיים, נבולים, זה הכי עצוב. אז עוקרים.
וקצת מפינת החי: היצור הירוק הזה כמעט וסיים את חייו תחת רגלי כשירדתי במדרגות. מישהו זוכר איזה סיפור על אבוקדו ירוק, פנים פתוחות והרבה דם?
אני לא בטוחה מה זה. זיקית אולי? וזה כבר דבור, אני חושבת. הם מאוד אוהבים לבוא לבקר, לבצע תעופה קצרה בתוך הבית, לעשות בזזז שנשמע כאילו מאיים ולצאת חזרה החוצה לדרכם. פילי משתגעת מהם אבל למזלה לא מצליחה לתפוס אותם.
מגרד לי מתחת לחזיה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
