Fucking Union

בחודשים האחרונים השיער שלי הפסיק להיות ילד טוב. מצד אחד הוא הצמיח שוונצים חדשים אה-לה ילדה בת 12 ומצד שני לא הצליח להתארך בלי לסחוב אחריו קצוות מפוצלים לרוב. הגוונים שעשיתי לו בפסח כבר מזמן נעלמו בתהומות השורשים הכהים אבל האורך התעקש להיות לא מספק. הוא לא הסכים לקבל עליו מרותה של שום תסרוקת, הוא לא החזיק פן ליותר מ- 24 שעות, וכשוויתרתי על הרעיון שיהיה חלק ושמתי לו קרם לחות עם ריח גן עדן כדי שיסתלסל יפה הוא הגיב לכל הפינוק הזה בפקעת עצבנית של דבלולים.

שנים עשיתי עליו כל מיני ניסויים. ניסיתי להשפיט אותו עם פוני, צבעתי אותו בבלונד בוהק ואז בחום אימתני, הוספתי לו גוונים, עשיתי לו פֵנים, חשפתי אותו להרבה שמש ששרפה אותו, נתתי לבעלי מקצוע לגזור לי אותו ככה או אחרת, הפסקתי להשתמש במרככים ועברתי למסיכות מזינות, שמעתי לעצות של חברים. תמיד השארתי אותו ארוך, מפחד שאם לא יהיה לי שיער לא תישאר בי המומו. אבל כל זה התנקז לחודשים האחרונים שבהם לא טוב לנו ביחד.

אז עשיתי מעשה. אחרי חפיפה וסירוק נעמדתי מול המראה ובידי מספריים. החזקתי את הקצוות שלו בין אצבעותי, כמו שראיתי את הספר עושה, וגזרתי. קחיק. קצוות אחרי קצוות נשרו שערותי לכיור. זה לא היה ישר. תפסתי עוד קצת שיער וגזרתי גם אותו. קחיק קחיק. הבנתי שזה שינוי קטן מדי, מה שקורה פה, והמשכתי. חשבתי לעצמי שאולי כדאי להתחיל הכל מחדש, להיפטר מכל המקומות הלא בריאים האלה. גזרתי וגזרתי. עוד קצת מימין ואז משמאל. לקחתי את המראה הקטנה והבטתי בגב הערום שלי ובכתף המצולקת שמכוסה בחלקה בשיער. הצלקת שבשכמה השמאלית כבר היתה גלויה לגמרי, אבל השיער עדיין היה לא ישר ולא טוב. גזרתי עוד.

הגב לא היה מכוסה יותר. בגובה האזניים ראיתי שלא מתאים לי קארה לפנים. גזרתי עוד. הכיור התמלא בהמון שיער שכבר התחיל להתייבש. המספריים עבדו בדממה. קחיק קחיק קחיק גזרו שערה ועוד שערה לא בריאות, לא נכונות, כאלה שצמחו לי בשנים מבולבלות, אבודות. תחושת להב המספריים ליד הקרקפת היתה נעימה. קחיק. עברתי למכונת הגילוח שהשאיר פה פעם גבר אחד. דממת הקחיק הוחלפה בזמזום המכונה. מגעה היה חדש ומוזר. מבהיל ונעים. נעים ומבהיל. האמבטיה כולה כוסתה בשבבי שיער.

הבטתי על עצמי במראה. חרדה. האף נראה לי בולט, העיניים גדולות, השפתיים מחזירות לי חיוך ביישני. הקרקפת שלי בהקה מיופי ובריאות. זהו, אם כך, סוף הסיפור. אין יותר במה להיאחז. נשאר רק הגוף, בלי השיער. אולי יעבור קצת זמן עד שהכל יתחיל לצמוח מחדש. אולי הוא יסרב לצמוח, אולי דווקא מכאן היופי הבתולי שלי יפרוץ. אין בטחונות ואין שורשים נגועים. משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו.