בתקופה כזו, בה השקט מבצע השתלטות על מעוני ואפילו הדרמה התעייפה כבר מלהתדפק על הדלת, אני מוצאת זמן לחשוב כלמיני מחשבות של יומיום. המחשבות האלה מלטפות לי את הראש כשאני משחקת במחשב או מבשלת ובמיוחד כשאני שוחה. ובתורן הן מולידות שאלות אסוציאטיביות מכל מיני כיוונים שאני מתקשה למצוא להן מענה. אז חשבתי - אני אעלה אותן פה, את השאלות. אולי יהיו לקוראים האינטליגנטים והרגישים שלי כמה תשובות מעניינות. קבלו:
ליושבי בתי-הקפה: כשיושבים שעות בבית קפה כדי לבדוק מבחנים, כמה כוסות קפה אמורים להזמין בלי שהמלצרים ירצו לערוף את ראשך?
לרווקים והרווקות: כשממש ממש (ובכוונה רבה) לא נשאר אף אחד לחשוב עליו כפוטנציאל למשהו רומנטי, מהיכן שואבים את התקווה?
למי שבאמת מבין בכסף: בבנק מנג'סים לי על סכום נכבד שיושב בפק"מ שבועי כבר שנתיים ומתחנן להכנס לאיזו תוכנית חסכון. מה עושים? נותנים להם לנהל לי את החסכון הזה? לעבור לאיזה בית השקעות? להשאיר בפק"מ?
למי שעצלן לסחוב בעצמו הביתה את המים המינרליים: המחיר של המשלוחה מהסופר די יקר. האם/כמה צריך לשלם למשלוחן?
לצופי המונדיאל: מה עושים עכשיו כשהכל נגמר?
לסטודנטים בעבר ובהווה: שיעור שזכור לכם כטוב במיוחד - מה עשה אותו כל-כך טוב?
לבלוגרים: מה עושים כשרוצים לכתוב אבל חסום?
לנשים: הסילק אפיל שלי מאכזב קשות. הוא לא עושה לגמרי חלק ומכניס לי שערות אל מתחת לעור. איך אתן מורידות שערות ברגליים? יש איזו המלצה טובה?
לאוהבי הים: איפה יש חוף כזה, לא רחוק מדי, שיש איפה לחנות בו, הוא נעים ושקט ואפשר לקרוא בו ספר בלי שמטקות ישרקו לך מעל הראש? וגם: מה קורה עם המדוזות? מתי הן מתקדמות מכאן?
לילידי 75 ומטה: איך, לעזאזל, מתמודדים עם היום שבו ה- 34 הופך ל- 35?
למי שמכיר את השיר הזה של ע. הילל: נכון שבסוף הוא לא רק שואל כמו עוזי אלא גם מתבלבל?