| |
Fucking Union
מומו ניצבה באמצע הכיכר העגולה. היא חשבה על קולות הכוכבים ועל פרחי-השעות. ואז התחילה לשיר בקול צלול
(מיכאל אנדה) |
 כינוי:
בת: 50
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2006
לא מחוברת (3)
אני חושבת שאני צריכה לכתוב תקציר
מה, כמו בסדרות, עם "תקציר הארועים הקודמים"?
כן. משהו כזה.
את טלנובלה כזו דרמטית, בחיי
קצת. בעיקר בימים אלה. אבל זה לא בגלל הדרמה.
אז למה?
פשוט כי באופן מפליא (ומפעים) אנשים קוראים את מה שאני כותבת, אבל לא את הכל מההתחלה, ואז הם מתחילים להתבלבל עם הארועים.
את כותבת בשביל האנשים?
אההההמממםםם...
אני חושבת שגם. כן. אחרת פשוט הייתי כותבת ביומן וזהו. כאן יש אינטראקציה. זה עושה משהו אחר.
התקציר הזה שאת חושבת לעשות - זה מזכיר לי את התקצירים האלה שהיינו קוראים כדי שנוכל לענות על מבחנים של יומני קריאה.
יש בזה משהו, גם תקצירים באחורה של ספרים אנחנו לא אוהבים לקרוא.
תזכירי לי מי זה אנחנו? הרי כבר אין לך אנחנו כמה ימים...?
אני יודעת, נו, תן לפנטז!
חופשי. אז תקציר
כן. תקציר.
אבל גם הוא ירד לו למטה ואנשים חדשים לא יכירו אותו.
אז נשים בצד, בחלק האפור.
שימי את. אני במילא לא קורא את הבלוג שלך.
אני אשים. בקרוב. לפני הפרק הבא, שקשה לי לכתוב אותו.
מה עכשיו? מה קשה?
אני בחלק שאוהד מגיע לבלינסון.
אה. כן. זה קשה.
שטויות.
בטח שטויות.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
