| |
Fucking Union
מומו ניצבה באמצע הכיכר העגולה. היא חשבה על קולות הכוכבים ועל פרחי-השעות. ואז התחילה לשיר בקול צלול
(מיכאל אנדה) |
 כינוי:
בת: 49
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2006
נשבר לך הבורג
חודשיים וחצי מאז התאונה. ואולי שלושה.
כבר כמעט והתרגלתי לישון רק על צד ימין.
יעל אמרה שמספיק להסתגף על האופנוע. אז אחותי הלוותה לי כסף וקניתי אוטו. דייהסטו סיריון. הכי קרוב לאופנוע בגודל שלו. כמו שהיה להורים של אוהד.
אבל בכחול.
לאותת עם יד שמאל עוד קצת קשה. אז רק כשחייבים.
ויום אחד נהיה פתאום כואב נורא.
זה בטח פסיכוסומטי אני מרגיעה את אמא.
פסיכוסו מה?
פסיכוסו...
שטויות! לכי לרופא!
אבל אין רופא עכשיו. שבת היום.
אמא לוקחת אותי למר"ם. מצלמים ונכנסים לאורתופד התורן.
הוא מביט בצילום וסופק כפיים. כולם סופקים כפיים כשהם רואים את הצילומים שלי. גם היום. זה כבר לא מרגש.
זה כן מרגש, הוא אומר, מנסה להיות אמפתי. נשבר לך בורג.
אה?
בגלל זה כואב לך. הבורג העליון של הפלטה – רואה?
אני רואה. ראש של בורג מהצד האחד של הפלטה שבתוך העצם שלי ובורג בלי ראש מהצד השני. וביניהם כלום.
איך זה קרה? עשיתי משהו רע?
מהרגע הזה אני לא אשמע שום תשובה ישירה משום רופא. רק שזו לא אשמתי.
אז איך קורה שבורג נשבר?
המנתח מבלינסון מסתכל. עוטה על פניו מבט של מדען. העצם ניצחה את הפלטה והברגים. התנגדה להם. שברה את הבורג.
העצם שלי ניצחה. איזה יופי. כמו דוד את גולית. ומה עושים עם הנצחון הזה?
קחי משככי כאבים. נעקוב, נראה מה יקרה. אולי נעשה עוד ניתוח.
והוא לוקח את הצילומים שלי, להראות בכנס הבא איך קורה שבורג מהחומר הכי יקר בעולם נשבר.
שוב לא מגיעה ללימודים. מרגע זה כבר לא אחזור יותר לעבוד בפנימיה עם הילדים שכל-כך אהבתי. את העבודות אני מגישה למרצים דרך אימיילים.
והפלטה בינתיים מתרחקת מהעצם וכבר אף אחד לא יודע להגיד אם היא מתאחה או לא מתאחה. תלוי במצב הרוח של מי שמסתכל.
אז הולכים לעשות מיפוי עצמות בברנר. קודם זריקה. תחזרי עוד שעתיים בשביל המיפוי. הנה, שוב אני בתל-אביב, כמו פעם, לפני הפרידה. מסתובבת בשנקין.
נכנסת ל"אוזן השלישית" לבדוק כמה סרטים נשארו לי מהתקופה שאוהד ואני היינו מנויים.
שלושה. אומר המוכר ומתפנה לפטפט עם עובד-מגניב-ארוך-שיער על סרטים משנות הששים שהגיעו.
סליחה?
הוא מסתכל עלי בחוסר סבלנות
תוכל להגיד לי מי לקח כל-כך הרבה סרטים, עד שנשארו לי רק שלושה?
הוא בודק במחשב.
את כולם את לקחת בחודשים האחרונים.
מדהים! הרי בתל אביב לא הייתי מאז התאונה. אוהד הזדהה בשמי!
אה, רגע, הוא לשבריר שניה משנה את טון קולו המונוטוני. יש כאן גם סרט שמישהי לקחה בשמך.
בשמי?
כן. מיכאלה. חברה שלך בטח.
אני נצמדת לדלפק. אתה בטוח?
אבל הוא כבר ממשיך בפטפוט עם העובד-המגניב-ארוך-השיער.
תקשיב! זו לא חברה שלי!
כן כן.
אתה מקשיב לי? אני מכירה אותה. היא היתה החברה ללימודים של אוהד כל השנה האחרונה. היא הסתובבה לי בבית. ועכשיו הם כנראה זוג. אתה מבין מה סיפרת לי כאן בכלל?
אהה.
אני ממש מפריעה לו.
אני יוצאת מ"האוזן". מגלגלת לאחור. מיכאלה השרמוטה מיכאלה הזונה. מיכאלה החכמה-יפה-מתוקה-רזה-שמתלבשת מקסים. מיכאלה שעשיתי לה קפה כשישבה צמוד צמוד עם אוהד מול המחשב.
היד כואבת, הלחיים בוערות. אני מדדה חזרה לברנר, לעוד שעה של צילומים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
