| |
Fucking Union
מומו ניצבה באמצע הכיכר העגולה. היא חשבה על קולות הכוכבים ועל פרחי-השעות. ואז התחילה לשיר בקול צלול
(מיכאל אנדה) |
 כינוי:
בת: 49
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2006
עדיין לא מחוברת
"היום האחרון של 2006", אומר השדרן, "בואו נשמע עוד שיר מהתקליט שהוציא השנה הזמר יוסוף איסלאם, המוכר לרובנו כאן במערב כקאט סטיבנס".
הפקקים מתארכים. שוקעת במחשבות ובמוסיקה.
כל כך שוקעת שמפספסת את הפניה לאלוף שדה. פונה במסובים וחוזרת.
אין ספק. להגיע לאלוף שדה מדרום זה הרבה יותר סיוט.
יעברו עוד ארבעים דקות עד שאגיע ממסובים לתל השומר.
ובתל השומר אין חניה.
מוצאת אחת קטנה בקומה 9.
נפרדת מהאלבומים שיצאו בשנה האחרונה, מהקול הרגוע של השדרן של שמונים ושמונה, מהחום של האוטו ויוצאת אל הגשם.
אין לי מטריה. עוד רגילה מימי האופנוע, שאין פקקים (!) שהקסדה מגינה לי על הראש ושבמילא חונים מילימטר מהכניסה לכל מקום. בטח שלא בקומה התשיעית. עברו שנתיים ועוד לא הצלחתי להפנים: חאלס אופנוע. עכשיו אני עם אוטו, כמו כולם. וצריך מטריה.
במרפאות החוץ של המחלקה האורתופדית המולה איומה.
שלום. יש לי תור למרדים. וגם לרופא. אני לקראת ניתוח!
הפקידה מרימה אלי מבט של אין-לי-כוח-על-הבוקר-לשטויות-שלכם ואומרת: "קחי מספר".
סוף שנת 2006. מעכשיו ועד שתיים בצהריים, אני אבלה חמש דקות אצל המרדים, 10 דקות נטו אצל רופא מתמחה (שדווקא מתעניין ואפילו מסתכל על הסי טי שלי), חמש דקות צילומי רנטגן ושלוש שעות של המתנה לכל אלה.
בזמן ההמתנה אני אקרא 20 עמודים מהספר שהבאתי (גאונה שחשבתי על זה!), אוכל קוראסון שוקולד שעלה 8 ש"ח (מגיע לי!), אדבר עם הבת-דודה של ההוא מהפוסט הקודם ("חבל שלא יהיה לנו אותו שם משפחה!") ואבכה בטלפון (ממש, עם דמעות ומשיכות אף) לאמא שלי על מר גורלי.
בשאר הזמן (וזה הרבה) אני מסתכלת סביבי: כל נדכאי העולם התאספו. שבורי גפיים וגב, מגובסים, שוכבים על מיטות, יושבים על כסאות גלגלים, מוציאים תפרים, נאנחים. מספר 588 נכנס. מנסים להעביר את הזמן בהשוואות: מה המספר שלך? שלי 605. מה שלך? שלי 608. מי 606? מישהו מנסה להגיד שהוא, אבל המספר שלו דווקא 609. באסה לו. אז מי 607? "האישה ההיא". אומרת מישהי ומצביעה עלי.
אני??? אישה???
מה קרה ל"בחורה"? "צעירה"? או אפילו שיגידו "ההיא". עוד שניה אני גם אהיה גיברת עבורם. בולעת את העלבון ויוצאת החוצה לעשן סיגריה. אם מישהו ישאל אני אגיד שבאתי לבקר חברה שילדה! בקלות היו מאמינים לי, עם המעיל האדום בתוך כל ההמולה החומה-אפורה-צהוב-חרדלית שמתרחשת כאן.
היום האחרון של 2006.
קל להאמין ששנת 2007 תהיה טובה יותר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
