לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

Fucking Union


מומו ניצבה באמצע הכיכר העגולה. היא חשבה על קולות הכוכבים ועל פרחי-השעות. ואז התחילה לשיר בקול צלול (מיכאל אנדה)
Avatarכינוי: 

בת: 50





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2007    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2007

שוק בשר המילים


לכתוב על עצמך באתר היכרויות זו משימה לא פשוטה. בעיקר אם את רוצה גם להגיד משהו על עצמך, מעבר לחיוך היפה שלך. ועוד יותר אם החלטת לוותר על פרסום הפרצוף היפה.

 

הכל התחיל בימים שאחרי התאונה, כשישבתי/שכבתי בבית של ההורים, חבושה ודואבת, מצליחה בקושי להפוך את העמוד הבא בספר. כמה שבועות לפני כן בישרה מאיה שהיא ובן-זוגה הולכים להתחתן. מאיה, שתמיד היתה רווקה בזמן שאני הייתי בזוג, שחיפשה וחיפשה ולא התייאשה ובסוף מצאה את הקיבוצניק-החתיך-החמוד-המשכיל-המתחשב-שיודע-לבשל בקופידון. ובלי שביקשתי, היא החליטה שעכשיו, כשאפילו במדרגות קשה לי לעלות ולרדת, עכשיו זה הזמן להכנס לעניינים ולמצוא לי חתן באינטרנט, כמו שהיא עשתה.

 

החלטתי להיענות לאתגר. התחלתי ב"יפה, חכמה, יצירתית ומתוסבכת" הקלישאתי. הדייט הראשון, אליו הסיעו אותי כי עוד לא ממש יכולתי לזוז עצמאית, היה מעולה בעיני. לא היה לי מושג איך עושים את זה, אבל הבחור מצא לי חן. חשבתי שבזה הסתיים העניין. אבל אז הוא אמר שסיפור התאונה שלי "מטלטל" אותו, וזרק אותי לכל הרוחות. ואז התחלתי במירוץ דייטים מטורף, שהלך והתגבר עם כל שיפור קטן במצבי הבריאותי. זה סיפור ארוך. אני לא אלאה אתכם. היו רבים. רובם די בסדר. היו שהתאהבו בי, היו שהחזיקו מעמד חודשיים שלמים, היו ששברו את ליבי. בינתיים החלפתי את הטקסט. הלכתי להתחבא מאחורי ציטוטים של שימבורסקה ואבידן וויזלטיר.

 

לאט לאט התחלתי להבין מה הולך פה. התחלתי להבין שאני לא כל כך מתאימה כי אני "יותר מדי לוקחת ללב". עצבן אותי שהם ממשיכים להכנס לאתר אחרי שפגשו אותי ולפני שאמרו שהם לא רוצים. עצבן אותי שמעצבן אותם שאני לא שמה תמונה. עצבן אותי שלשלם על חודש עולה יותר מלשלם על שלושה. איפה ההגיון? הרי מי ששילם על שלושה ומצא בחורה חמודה אחרי שבוע, לא יכול להרשות לעצמו לעצור את החיפושים! עצבן אותי שבכל פעם שנכנסתי בישר לי האתר, ברוב סנוביותו, שכרגע מחוברים 12 אלף אנשים. 12 אלף אנשים שמחפשים אהבה, דאמט! אז למה רבים כל כך מדפדפים הלאה כל כך מהר?

 

היו תקופות שהרפיתי. אבל אז חזרתי לזירה והתחלתי הכל מחדש. המשחק שלי היה ברור: אני אמצא אותם - לא הם אותי. ואם הם ישרדו את הכרטיס המורכב, השנון, הגאוני שלי, הם ראויים! כך מצאתי את רן. הוא זיהה את שימבורסקה והתלהב. נפגשנו שבוע אחרי הניתוח השני, ביולי. מפאת חוסר זמן רק הוציאו לי את הפלטה והברגים (השבורים) מבלי לחבר כלום בחזרה, באמירת "המשך יבוא". (עכשיו מגיע ההמשך. עוד שבוע ויום).

 

לא אכביר מילים על רן. היה טוב, וטוב שהיה ונגמר. כמעט חצי שנה. הכי זוג שהרגשתי מאז אוהד. רק בלי ההתאהבות הגדולה, בלי הרבה רגש. רק עם הרבה "נעים" ו"מתאים" ו"כיף לנו" והתלהבות מהחיבור השימבורסקאי הראשוני, שהיה שטחי בסך הכל.

 

ואז אתמול

 

אתמול החלטתי לנסות שוב. אבל החלטתי שהגיע הזמן לשינוי. פתחתי כרטיס חדש, ולמרות שהלב ממש רצה, הכרחתי אותו לוותר על הציטוטים.

אבל הם אומרים את זה כל-כך הרבה יותר טוב!

בלי ציטוטים. תתמודדי!

אז כתבתי. מעצמי. משלי.

חשבתי על כל הכרטיסים שאני חוקרת והחלטתי שגם אני צריכה להתנהג כמו שאני מצפה מהנחקרים שלי.

ולמרות שכללי המשחק לא השתנו מבחינתי - זו עדיין אני שמחפשת, אני שקורצת, ושמחכה לתגובה, בכל זאת הוא זה שפנה אלי.

 

מועמד מספר שתיים. אוהד.

אוהד??

אוהד החדש

 

יש לי שבוע בשבילו. נראה מה אפשר לעשות בשבוע.

אני חלק מהמחקר שלך?

לא. אתה לא. אתה אמיתי.

אה, כי אם את רוצה, אני מוכן.

למה אני לא מתפלאת? איכשהו כולם מוכנים...

וכבר הרבה זמן שלא היה לי ככה כיף לתקשר עם מישהו חדש. ואז להפגש. ולשתות בירה ביחד. ועוד קצת בירה. ועוד. ופתאום היה לי סתם כיף. וקל. והייתי כבר די מסטולה כשהוא ליווה אותי לאוטו ונישק אותי. והיתה לו נשיקה חמה, נכונה, חושנית ורכה תחת הגשם האירופאי שניתך עלינו.

ויד שמאל לא יכלה ממש להשתתף בחגיגה, וכמעט נשלחה לטוסיק כשנזכרה שאנחנו עוד לא מכירים, והשכל נזכר פתאום, אופס, שבכלל לא סיפרתי לו עליה. ואולי לא אופס. היה לי נוח ככה כנראה.

את יכולה לנהוג הביתה?

בטח

נראה אותך הולכת כאן על הקו הישר.

נורא התאמצתי, והלכתי ישר. לא רציתי שיהיה לו תירוץ שאעלה אליו הביתה. הוא מצא חן בעיני מדי.

נכנסתי לסיריון לגמרי מאושרת ומבושמת. ונהגתי הביתה למושב באותה הדרך שבה אני תמיד נוהגת, באותו הכביש שעליו העיפה אותי פעם מכונית לכל הרוחות והשדים. וחשבתי שמאוד מאוד לא אחראי מצדי לנהוג ככה, אבל מה אכפת לי, היה לי כיף!

מפגרת.

ובבוקר ראיתי שהוא צלצל בלילה אז החזרתי לו סמס. והוא לי. ובמקום לבכות לפסיכולוגית שלי על כמה קשה לי בימים האחרונים, רק סיפרתי לה כמה כיף לי ואיך ראיתי בבוקר קשת!

 

בחמש אחר-הצהריים כבר לא התאפקתי ונכנסתי דרך הכרטיס המצוטט שלי לאתר. העדפות של השכלה, איזור חיוג וגובה מדוייק הביאו לי תוצאה אחת ויחידה: את אוהד, שהיה... מחובר!

 

שיטטטטטטטטט

 

אפילו לשבוע אני לא יכולה להחזיק אותם?

 

ולא שהוא לא צלצל. הוא צלצל! ואפילו קבענו ליום שלישי פגישה. אבל אני לא יכולה שלא לחשוב על כך שרק לפני יומיים הוא התחיל את המנוי החודשי שלו, ושההגיון הכלכלי הישר אומר: שילמת? נצל את כספך עד תום! ושאולי ביומיים שנתתי לו עד הפגישה הוא כבר יצ'וטט/ידבר/יפגש עם עוד איזו אחת או שתיים, וכמה זה מבזה, לעזאזל!

 

לא פשוט להציג את עצמך לראווה בשוק בשר המילים הזה. אבל, מסתבר שעוד יותר מסובך לצאת ממנו.

 

(הפוסט נכתב בהשראת זה, ששלח לי היום המנחה שלי)

נכתב על ידי , 8/1/2007 00:06   בקטגוריות לא מחוברת, אתרי היכרויות  
52 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




99,956
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 30 פלוס , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למוֹמוֹ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מוֹמוֹ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)