אני לא מצליחה לחשוב על לכתוב שום דבר
יש משהו שאת כן מצליחה לחשוב עליו?
כן. אני מעולה בלספור את השעות עד הכדור הבא. כרגע, למשל, יש לי בדיוק עוד 3 שעות.
זה ייצא אמצע הלילה!
הכאב יעיר אותי, אל דאגה
אז רק על זה את מסוגלת לחשוב? על הכאב והכדור שמעביר את הכאב?
כן. קצת פאתטי, לא?
קצת. אבל את מצליחה להגיב אצל אחרים
זהו בדיוק, אני פאסיבית. תגובתית. לא מצליחה ליצור כלום משל עצמי. וכשזה כתוב קצת עמוק או מסובך או ארוך מדי מתערפלות לי העיניים, מתפתחים בי רגשי אשם, ורק בא לי לכתוב "הייתי כאן" וללכת.
תשמעי, כואב לך. זה מתיש. זה שהם שרפו את העור שלך בזמן שהיית בהרדמה לא מקל. שלא לדבר על היד הזו שלך, שמחליפה צבעים בקצב. וגם הכדורים האלה לא ממש מאיצים את הריכוז.
פתאום אתה מלא חמלה!
רואה? יש בי גם צדדים רכים.
תמיד תיקח צד הפוך לשלי?
אני משתדל.
אבל אני רוצה לחזור לעצמי! להפסיק עם הפיג'מה. להקליד שוב בשתי ידיים. לשבת על התחת בלי שיכאב. לישון על הגב. לחפוף לעצמי את השיער. לקרוא ספרים איכותיים. לצאת אל השמש. להתלבש יפה. לעזור לאחרים במקום רק להיעזר. לכתוב פוסטים מתוחכמים. להיות בבית שלי. לפנק את פילי, שכבר מוזנחת לבד שבוע. לצאת לפאב לשתות. להתמלא בתשוקות חדשות. לישון מעט. לחיות הרבה.
גמרת להתבכיין?
כן. נראה לי.
תקנחי את האף.
תודה.
עכשיו תקשיבי למה שהחברים שלך פה אומרים לך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
