פוסט שלם נמחק והלך לאבדון. איך משחזרים? ננסה. זה בטח יצא יותר קצר, אז הרווחתם. מזל לפחות שאת עליסה ניקדתי עוד בוורד הנאמן שלא עף באמצע.
אוף. זה היה פוסט ארוך. מתוחכם. מלא תובנות. סמלים. רעיונות.
הוא דיבר נורא יפה על הוירטואליה מול המציאות. על מה זה בשבילי הבלוג הזה. על איך לא חשבתי שאפגוש כאן אנשים. על כמה הופתעתי להתחבר ככה, להתאהב, להיקשר, להתמכר.
היה גם דיאלוג קטן עם זה שאמר לי בהתחלה לא לתת לחברים לקרוא, ולמצוא לעצמי קוראים וירטואלים.
אמא שלי נכנסה להגיד את דבר החוקרים מהדור הישן, שטענו שרק אנשים חסרי כישורים חברתיים, מדוכאים ובודדים משוטטים באינטרנט. המנחה העתידי שלי לדוקטורט נתן את קול הנגד השולט היום שטוען באופן גורף, על פני כל המחקרים שנעשים בתחום הפסיכולוגיה של האינטרנט, שהוירטואליה טובה לפחות כמו המציאות. לפעמים גם עולה עליה.
ובתוך כל הדיבורים על המציאות והדמיון והוירטואלי והממשי, נכנסה מסיבת התה שלי, עם המון אהבה כנה לכל יושבי ישרא, באשר הם בעולם, שקוראים אותי ונותנים לי לקרוא אותם. ובשביל אלה שלא הסתפקו בחיבוקים הוירטואלים, והפכו את החיבוק והאהבה למסיבה אמיתית ומרגשת, לכן מוקדש השיר הפותח את עליסה בארץ הפלאות, מאת לואיס קרול ובתרגום המופת של אוריאל אופק (הנה, את זה אני לא צריכה לשחזר, זה שמור לי. שיו):
הַיּוֹם טָבַל בְּאוֹר זָהָב
עֵת שַטְנוּ בַּנָּהָר,
וְהַמּשוֹטִים עָלוּ יָרְדוּ
בָּנַּחַל הַמּוּאָר;
רַק יָד קְטַנָּה בִּצְחוֹק צוֹהֵל
הָפְכָה כָּל גַּל לְהָר.
אֲבוֹי, בָּנוֹת אַכְזָרִיּוֹת!
בְּיוֹם כָּל-כָּךְ הָדוּר
פְּנִיתֶן פִּתְאֹם אֶל אִיש עָצֵל:
"סַפֵּר לָנוּ סִיפּוּר!!"
אֲבָל אֶל צְלִיל הַקּוֹל הַזֶּה
לְבַב הָאִיש קָשוּר.
בַּת אָלֶף רוֹדָנִית פָּקְדָה:
"תַּתְחִיל, אֲנִי מְחַכָּה!"
בַּת בֵּית בְּקוֹל עָדִין בִּקְשָה:
"מַעֲשִיֹּנֶת מַצְחִיקָה!"
וְהַשְּלִישִית אֶת הַסִּפּוּר
קָטְעָה בְּכָל דַּקָּה.
פִּתְאֹם נָפְלָה דְמָמָה סָבִיב,
כִּי הַדִּמְיוֹן שָלַט;
וְאֶל מַמְלֶכֶת הַפְּלָאוֹת
צָנְחָה נָפְלָה הַבַּת,
וְשָם דִּבְּרָה אֶל חַי וָעוֹף –
וְזוֹ אֱמֶת (כִּמְעַט).
הָאִיש סִפֵּר, אֲבָל פִּתְאֹם
הוֹי, דִּמְיוֹנוֹ יָבָש.
"הַסּוֹף בַּפַּעַם הַבָּאָה,"
אָמַר בְּקוֹל נוֹאָש.
"עַ כְ שָ ו הַפַּעַם הַבָּאָה!"
עָנָה לוֹ קוֹל נִרְגָּש.
וְכָךְ נוֹלַד הַמַּעֲשֶה עַל אֶרֶץ הַפְּלָאוֹת;
פְּגִישָה, מִשְחָק, שִיחָה, מִשְפָּט –
אֵין-סוֹף הַרְפַּתְקָאוֹת;
עַד כִּי הִגִּיעָה עֵת לָשוּב
בְּזֹהַר הַשְּקִיעוֹת.
קַבְּלִי, עַלִּיסָה, אֶת הַשַּי
מֵאֵת אוֹהֵב אֶבְיוֹן,
וַחֲלוֹמוֹת יַלְדוּת תְּמִימָה
נִצְרִי בַּזִּכָּרוֹן,
כְּמוֹ הַקּוֹטֵף פְּרָחִים לְזֵר
בְּאֶרֶץ הַדִּמְיוֹן.
ולסיום, ככה מהצד הפחות רוחני, מאמר שנשלח לי מחבר ג'יידייטי, בכיכובו של יריב, עלינו ועל הפוטנציאל (המממ... הכלכלי?) הגלום בנו.
שבתשלום והרבה תה ואהבה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
