צריך להחריש את זה הפעם.
להחריש? מה פתאום? למה?
עין הרע וזה
אבל את הרי לא מסוגלת להחריש כלום. הכל אצלך בחוץ
נכון. איזה באסה. אין דבר שלא יודעים עלי פה
נו, אז דווקא את זה החלטת להחריש?
זה באמת לא הגיוני
אז תספרי!
קצת נמאס לי פשוט להפיל את כל כובד העצמות שלי על האנשים שקוראים פה...
נו!
ונראה לי שהנושא הזה קצת מוצה, לא?
ספרי כבר!
טוב. אז השבוע היתה לפילי יומולדת 8, ובדיוק באותו היום היא כמעט נחנקה מעשרים סנטימטרים של עשב שנתקע לה בגרון והלכנו לוטרינרית חדשה שלקחה פינצטה ו...
טלי. את מתחמקת. מזל טוב לפילי. אבל עם כל הכבוד...
אוקי. אני מספרת אני מספרת. אתה יודע שהגעתי לקצב שחייה ממש מעולה בבריכה? יותר טוב מאשר היה לי לפני הניתוח!
טוב. תן לי רגע לנשום.
עבר לך הרגע
אז להדליק סיגריה
הנה, קחי אש
אז ביום שלישי עשיתי צילום חדש לכתף. כבר על המחשב של הרנטגנולוגית ראיתי שיש מצב לשיפור. אבל הרנטגנולוגית לא אמרה כלום. אסור לה. ואז הסתכלתי על הזוית השניה של הצילום וזה נראה נורא. צלצלתי לאבא וסיפרתי לו שכנראה אין עוד חיבור. אבא עשה לי אוי.
ואז?
ואז ברביעי הגעתי לאורתופד. הוא היה במצברוח מעולה, ואני לא. שאל אם כואב. אמרתי שלא. שרק הכוויות עוד כואבות לפעמים (בשביל שירגיש אשם!) הוא רשם לי משכך כאבים, למרות שאני לא באמת צריכה. אבל שיהיה. ואז הוא הסתכל בצילום. ונהיה לו חיוך ענק.
חיוך ענק זה טוב, לא?
כן. כלומר, אני חושבת שכן. הוא הושיב אותי על המיטה והרים לי את היד ל- 140 מעלות. אולי אפילו 150. "פששש... איזו גמישות!" אמר בהפתעה. למען הסדר הטוב אמרתי "איי", למרות שלא באמת כאב לי.
אז למה "איי"?
כי זה אמור לכאוב.
אה. הגיוני לגמרי.
הוא אמר שיחסית לכל מה שעבר עלי, מצבי מעולה, והראה לי איך בצילום רואים התחלה של חיבור.
התחלה של חיבור???
התחלה של חיבור.
ואת זה את שומרת בבטן ולא מספרת?
זה יכול להתפרק, החיבור הזה, זה באמת מאוד התחלתי.
טלי
מה?
למה את בוכה?
אני בוכה?
כן
כנראה שקשה לי עם התקוות האלה, כל פעם מחדש, שמתנפצות אחרי כמה זמן ולא שוות כלום
אבל את חייבת להחזיק את התקוות האלה, הן ימשיכו לך את החיבור
זה מלכוד! התקוות האלה יכולות גם להפיל אותי נורא
אין ברירה. עכשיו זה הזמן להיות אופטימיים. אחרי הכל קיבלת בשורות טובות
מפחידות אותי, בשורות טובות
שיפחידו. אבל שלא תרפי מהן עכשיו.
אני אשתדל.
תשתדלי חזק.
אוף. אני הולכת לשחות
תבלי.