הג'ימייל שלי מתפוצץ מכותרות של הודעות כמו:
מסיבת הרווקות של יעלי (22)
קומזיץ בערב יום העצמאות (19)
מי יכולה לאסוף את יעלי מתל-אביב (3)
סטטיסטיקה – שיטה ותוצאות (9)
שתיית פרידה מהעבודה (5)
וידויי מוזמנים לחתונה של יעל (4)
למי שעוד לא שלחה טקסט (3)
בין כל אלה יש גם את ה do not reply מהפוסטים החדשים שלכם, שאני מנסה להשתלט עליהם, לאט לאט, לנסות לא להחמיץ את מה שעובר עליכם.
מובטלת.
יומני היקר,
ביום ראשון הורדתי את "מיס סאנשיין הקטנה" ואת "הבופור" – מיד אחרי שסיימתי לקרוא את הספר "אם יש גן עדן" של רון לשם, שעל-פיו עשו את הסרט. בדרך חזרה מהפסיכולוגית עצרתי בחנות יצירה שהמורה שלי המליצה עליה, קניתי לי 6 בדי קנווס, אקריליק כחול אחד ואת החומרים למתנה הראשונה ברשימת המתנות שהטלתי על עצמי לקנות בשם כולן למסיבת הרווקות – חמסה, לברכת הכפרעלך, אותה אח"כ צבעתי וקישטתי בבית.
ביום שני צלצלתי לעשרות אנשים, הצגתי את עצמי כ"טלי מהXXX, המקום שבו יעל מתחתנת" כדי לספק לחתן ולכלה רשימה סופית של מי שמגיע לחתונה. בדרך חזרה מהבריכה עצרתי במשתלה שליד הבית כדי לקנות כמה שתילים לעצמי ועציץ עם זרעים למסיבת הרווקות, לברכת הפוריות – שאח"כ צבעתי וקישטתי בבית.
ביום שלישי נפרדתי מהחברים בעבודה, עם אוכל ושתיה. סוף סוף יכולתי לספר מה באמת אני מתכוונת לעשות מעכשיו בחיים (אהההםם... דוקטורט?). ואז הלכתי עם חברה של יעל לקנות לה פריט מגניב מ"סיסטרס" (חנות סקס כיפית לנשים) וכותונת סקסית, לברכות חושניות וסקסיות. נהייתי מאוד חרמנית מהסיבוב הזה, אז בבית ארזתי את המתנות עם עטיפה יפה וסרטים.
ביום רביעי בבוקר שלחתי למנחה שלי את תוצאות המחקר שלי, אחרי שבועות של התחבחשות בסטטיסטיקה. הוא עוד לא קרא, ויש סיכוי סביר שאיאלץ לשבת על זה עוד הרבה. בסוף מאי התיזה אמורה להיות גמורה סופית. מישהו בלחץ פה? אחר-כך הלכתי לקנות שוקולדים שווים, לברכת מתיקות. הם כבר עטפו לי את זה יפה במקום.
ביום חמישי הייתי בלשכת התעסוקה הקרובה לביתי, רק כדי לגלות שאני צריכה ללכת ללשכה בתל-אביב כי אני עדיין רשומה כתל-אביבית במשרד הפנים. בצהריים נסעתי לסופר לקנות שתיה למסיבת הרווקות. אחר-כך דיברתי עם תמי, לוודא שהמתנות שהיא קנתה ועשתה מוכנות וארוזות, עם מיה כדי לוודא שהיא סגורה על קניות החומוס והבשר, עם ליאת, שהבית שלה כבר מוכן והגחלים מספיק משוכללות, עם יולי שתסיע את יעל ועם עינת שהתלבטה איזה טקסט להביא. בערב הלכתי עם יעל למדידה אחרונה של השמלה. פשוטה, בלי תחרות ונצנצים, על הגוף המושלם שלה.
יום ששי. שעה 10 בבוקר. אני סוגרת שלושה חודשים בלי עבודה ובלי מסגרת. מחורפנת לגמרי. מפיקה ארועים. בתוכנית היום:
שחייה בבריכה ומסיבת רווקות. אולי אצליח לקרוא איזה מאמר או שניים? בכל זאת, צריך להתחיל לחשוב על הדיון!
ובקליפ הזה אני מוצאת את הדיבור שלי עם הזמן, שלי עם הבטלה, שלי עם עצמי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
