יום ג' 13:59 - הדובדבן: "אני מפסיקה את הויכוח הזה טלי, את נתפסת בעיני מאוד מניפולטיבית ולא אמינה" (דוקטורנטית שמתעסקת באותו נושא שלי, וששלפה עלי ציפורניים כששמעה, לפני חצי שנה, שאני עושה תזה בנושא "שלה", בעקבות ויכוח על ספר שלא הסכימה להשאיל לי לכמה שעות).
יום ג' 11:30 - הסוכריות: "מצטער, כנראה שמחקנו את זה" (מנהל חנות הצילום, שחיפש עבורי את גרסת הסופט-קופי הסופית על המחשב שעבדתי עליו שם, וששכחתי לשמור אצלי).
יום ג' 8:10 - הקצפת: "בינתיים - חזרי מהר ובאינטנסיביות לקורס, ותתחילי להשקיע בקדם-הצעה, לפני שיהיה מאוחר מדי!" (המנחה שלי, אחרי שהתחננתי להרים כוסית, לפחות וירטואלית, על סיום התיזה).
יום ב' 21:30 - סירופ שוקולד פרווה: "מברוק, טלי. אהממםם... זהו. היה לי יום נורא קשה בעבודה היום" (אמא ממש ממש מתאמצת לפרגן)
יום ב' 18:00 - כדור גלידה שנתקע בגרון: "כן... בתחום הזה יהיה לך לא פשוט למצוא עבודה!" (חברה של מ' בשבעה על אבא של מ' בשיכון בחדרה)
יום ב' 15:44 - עוד כדור גלידה, עם טעם לוואי: "יופי טלי. כל הכבוד. עכשיו אני כבר יכול סוף סוף לספר לך שסבתא שלך במצב קשה בבית-חולים. ניסע אליה מחר בבוקר לבאר-שבע" (אבא, שניה אחרי שהגשתי את התיזה וצלצלתי לבשר לו את החדשות)
יום ב' 15:43 - וופל מאוד לא-טרי: "את בחרת לעשות את זה!" (המנחה שלי, בעודו חותם סופית על ארבעה עותקים ובתגובה להתנצלות על כך שישבתי כל השבת על סיום התיזה ולא היה לי זמן להקדיש לפורום של הקורס שלו)
יום ב' 15:33 - מפית: "זה לא ייאמן! את יצרת כאן תקדים בחוג! לא הכרתי אף אחד שסיים תיזה כל-כך מהר. כל הכבוד!" (מזכירת החוג, שקיבלה גם הרבה אני-אוהבת-אותך ממני).
אבל מתוך המנה הזו, נפלו גם הרבה פירורים, מפתיעים בטעמם הטוב, של חברים, גם מהמרחב הזה, במהלך אתמול והיום, שצלצלו וסימסו וצ'וטטו וניסו להכיל את הדמעות והלחץ והכעס והתיזוזים.
מישהו בא לחגוג?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
