לא יודעת איך, אבל אני פתאום מגלה שאני בהריון. כבר די מתקדם.
ואז מתחילות מלא מחשבות:
- אז זאת הסיבה ששלשום כשמדדתי בגדים היתה לי כרס!
- איך זה שלא הרגשתי עד עכשיו? הוא בכלל חי שם בפנים? ממששת לעצמי את הבטן, מגלה איפה הראש. לא, מישהו אומר לי, אולי אחותי (שבמציאות צריכה ללדת כל רגע), אלה הידיים שלו. הוא שוכב אצלך בתנוחה קצת שונה, עם ידיים משולבות. זה מצביע על אינטליגנציה מאוד גבוהה! מנסה להרגיש אם הוא זז. חושבת על כל החודשים שעברו שפספסתי את התזוזות שלו בבטן שלי.
- ומי האבא? הרי אני לוקחת גלולות! ובדרך-כלל, למרות ששונאת, גם יש קונדום בעסק. מנסה לשחזר 9 חודשים אחורה. יש כמה מועמדים, כולם מטושטשים לי וכולם עם עיניים כחולות. כולם היו מאוד לא משמעותיים בחיי. חושבת לעצמי כמה בזתי תמיד לבנות שכופות את עצמן על גברים בעזרת הריון. לא בטוחה שאספר לאב המיועד, אבל משתעשעת ברעיון שאולי כן.
- חושבת על זה שאין מה לעשות, מי שיעזור לי עם התינוק יהיו ההורים שלי.
- מרגישה מדהים עם הגוף שלי! אוהבת פתאום את הכרס הזאת, כאילו זה הדבר הכי יפה שקיים. ואת החיים הנוצרים מתוכי.
מתעוררת. אני בכלל לא רוצה את כל זה בעולם המציאות. מלווה חברה שהתינוק לא גדל לה בבטן, ויש חשש אמיתי לתסמונת דאון. מלווה את אחותי שכבר קורסת מרוב חולשה ומאשפזת את עצמה כל יומיים כדי שיילדו אותה. הולכת לבקר חברות שכבר ילדו ואושר אמיתי בעיניהן. ואני? מה לי ולתינוק? לי יש את פילי!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
