Fucking Union

טאפי היתה הדמות הוירטואלית הראשונה שנקשרתי אליה פה בבלוגספירה. ואני אוהבת אותה לא רק בגלל ההתמודדות המדהימה שלה עם האובדן של אייל במלחמה האחרונה, אלא גם בזכות זה שהיא מקסימה, שנונה, חכמה, חזקה, רגישה ואכפתית. כדי להבין באמת צריך לקרוא את הפוסטים היפהפיים שלה.

אני מתכוונת להגיע לערב הזכרון לאייל שייערך ב- 14 ליולי, למרות שלא הכרתי אותו בעודו חי. זו דרכי לזכור את המלחמה האיומה הזו, דרך זכרון אחד, נוגע. את שאר מה שיש להגיד, אפשר לקרוא אצלה לאורך כל השנה.

טאפי, אני מקווה שזה בסדר מצידך שאני ככה מפנה אליך. חשוב בעיני שאנשים יכירו את הבלוג שלך ואולי גם יבואו לערב לזכרו של אייל. והשיר הזה הוא בשבילך:

* אין כאן מקום לתגובות בכוונה. הפוסט הזה מוקדש כולו לטאפי, ומי שרוצה יכול להגיב אצלה...