עשר שנות ימי הולדת, כפי שתועדו ביומנים שלי. סוג של סיכום לעצמי. המסקנות והדיון כבר יגיעו...
15-18.07.1997 – סנטה קרוז, פרו
טרקנו הראשון! עם חסוס החמר שניסה לגנוב לנו את המצלמה, עם הדלקיה שסירבה לפעמים להרתיח מים ועם אינסוף ההרים המושלגים, הלגונות היפות והנחלים הזורמים בשצף ומספקים לנו מים טובים לשתיה. א' העיר אותי בבוקר באוהל עם "מזל טוב" משמח. חזרנו מהטיול בדיוק ליומולדת שלי (22!) וחגגנו במסעדת ברונו שברחוב הראשי עם יין גאטו נגרו הצ'יליאני, פיצה, פסטות וקרפ שוקולד שלא יכולנו לגמור.
11.07.2001 – ירושלים
עוד שבוע יומולדת 26. מרגישה צעירה. עדיין. יופי. יושבת, רואה שקיעות, מנגנת בגיטרה, שרה. מאוהבת עד עמקי נשמתי. במה, במי. הכל מסובך כל-כך. כזו אהבה בלתי אפשרית.
17.07.2002 – ירושלים
כמעט בת 27. וכבר קיבלתי מלא מתנות. הראשונה והגדולה מכולן היא הקבלה שלי ללימודים בחיפה. זה ממש הצליח לשמח אותי, ומשמח אותי גם עכשיו. אני להוטה להתחיל ללמוד, כמו שלא הייתי אף פעם. באוקטובר אעבור למרכז ואגור אצל ההורים, עד שאוהד יחזור מהודו. עוד חודש וחצי נחגוג שנה ביחד. בינתיים נחגוג את היומולדת שלי מחר. עדיין לא בא לי על היומולדת הזו, עדיין הייתי מעדיפה להיות צעירה הרבה יותר.
11.07.2003 – תל-אביב
עוד שבוע יש לי יומולדת. 28. זה כ"כ מוזר, הגיל הזה, כי אני מרגישה כזו קטנה עוד. כזאת צעירה!
חשבתי היום שאולי אנחנו לא יכולים להיות ביחד עם השיתוף הזה בתחומים, שאני לא אעמוד בתחרות הזאת כל החיים – שהוא המוצלח בינינו בכל דבר ואני במקום השני תמיד. אבל כשאמרתי לו את זה (בבכי) הוא הגיב נורא יפה והיה מקסים ואז הבנתי שתמיד יהיו בעיות כאלה ואחרות והחכמה היא איך מתמודדים איתן ואיך אוהד מקבל אותי עם כל הפגמים והמחשבות הרעות על עצמי. אתמול אמר לי שהוא אוהב אותי ואני אמרתי שאני לא כ"כ אוהבת אותי והוא אמר שהוא יודע. זה שימח אותי לדעת שהוא יודע את זה כי ככה אני יכולה להרגיש בטוחה במי שאני בלי לעשות הצגות של חזקה או מוצלחת.
11.07.2004 – תל-אביב
בוקר יום ראשון. כבר יומיים עברו מאז הפרידה. עוד שבוע יש לי יומולדת 29. זו בטח תהיה היומולדת הכי עצובה שהיתה לי אי-פעם.
שאלה שב' שאלה אותי: האם הייתי מכניסה לו את רעיונות הפרידה לראש כי בעצמי פחדתי מהקשר המתחייב, או כי הבנתי בתוך תוכי שהוא לא הבנאדם הנכון בשבילי. זו שאלה לא פשוטה.
כאילו פילי מתחילה להבין שאין לה אבא יותר. והכל עצוב יותר בגלל זה. ואין מי שישחק איתה ויעשה לה שיגועים. רק ליטופים ופינוקים מאמא.
18.07.2004 – תל-אביב
אבל כשחזרתי הביתה היה לי ריק. כל-כך ריק.
"'אני לא מרגיש בחסרון' הוא אומר, 'אני מרגיש בנוכחות. במחשבות, או כשאני שר, כשאני מתקן נעל, אני מרגיש בנוכחות... כשיש לך געגועים, זה לא חסרון, זאת נוכחות, זה ביקור, מגיעים מרחוק אנשים, עיירות, ואורחים לך קצת חברה'. אז אם כך, דון רפניה, אז בפעמים שצצה לי מחשבה על חסרון אני צריך לקרוא לזה נוכחות? 'נכון, וככה אתה אומר לכל חסרון ברוך-הבא, ומקבל אותו יפה'" (ארי דה-לוקה, הר אדוני).
22.07.2005 – מושב
בת 30 ו- 4 ימים. בוקר יום ששי. קמתי קצת עצובה. עצב שהיה לי פעם כשהייתי קמה עם מחשבות על אוהד. הן קצת חזרו פתאום כי אתמול סיפרו לי שהוא עדיין עם ההיא. וזה הוביל אותי לחשוב שכל הייסורים האלה שעברתי בשנה האחרונה, התאונה, האנשים שיצאתי איתם, שהפכו לידידים או לאויבים או נשכחו – שאוהד לא עבר כלום מזה. היה לו נוח בשנה האחרונה, ויש לו אהבה גדולה שמחזיקה אותו.
אבל עד אתמול לא חשבתי עליו בכלל, כמעט ולא. היתה לי יומולדת ובאו הרבה חברים שנאספו לי בשנה האחרונה והתחזקו, והיה נחמד ולא כל-כך סוף העולם כמו שחששתי שיהיה.
29.07.2006 – מושב
תיכף אלך לשחות ואחר-כך כנראה אעלה לירושלים ליומולדת שנה של נימי (הבן של ב') ואולי גם של תדהרון (של הירושלמית) – שניהם נולדו איתי ביומולדת שלושים שלי לפני שנה. ואגב, חשוב לציין, שהכרתי את ט' בדיוק בדיוק בדיוק שנתיים אחרי הפרידה מאוהד. ומה שהכי שונה ביניהם הוא טוב ליבו של ט', והיכולת האמפתית האותנטית שלו. אוהד הרי לא יכול היה לסבול חולשה לידו. בט', למרבה האירוניה, דווקא יש משהו הרבה יותר טיפולי מאוהד הפסיכולוג. אבל זה לא המקום להשוואות. מה שהכי חשוב זה שאני מאוד שונה היום. שונה לטובה. אז זהו.
14.07.2007 - דילייד יוניון
עוד ארבעה ימים אהיה בת 32. ענקית לגמרי. ודי שמחה, בסך הכל. אוהד (שם בדוי. מאיפה, לעזאזל, המצאתי לו את השם היפה הזה?) מאחורי. וגם א' וגם ט'. ואופק רחב ומסתורי לפני. ובזכות הבלוג הזה, החברים, המשפחה, האהבות שבדרך, בטח אעבור את היומולדת הזה בגבורה רבה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
