לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

Fucking Union


מומו ניצבה באמצע הכיכר העגולה. היא חשבה על קולות הכוכבים ועל פרחי-השעות. ואז התחילה לשיר בקול צלול (מיכאל אנדה)
Avatarכינוי: 

בת: 49





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2007    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2007

מגדל בבל


אני לא הראשונה ולא האחרונה שתגיד: עם כל הדמיון שיש בין בני האדם, ותופעת העדר שלפעמים מסמאת אותנו, אנחנו מאוד שונים זה מזה. יש לנו פרצופים שונים, וגופות שונים, רמות מודעות שונות ויכולות ספיגה שונות. אנחנו אוהבים דברים שונים, יש לנו כשרונות ייחודיים, אנחנו חושבים שונה ומתקשרים אחרת עם בני אדם.

 

וגם יש לנו שפות שונות. ועל זה הייתי רוצה לכתוב.

 

ב- 15 לנובמבר, 2004, היה לי שעור באוניברסיטה עם ביבליותרפיסט בשם מולי להד. זה היה השעור השני והאחרון איתו. מולי לימד אותנו איך מאבחנים שפות אצל אנשים לפי סיפורים שהם כותבים, והעביר לנו את תורתו על רגל אחת: לכל אחד יש שפה שבה הוא חזק. שפה נוכחת, הוא קרא לזה. כשאנשים במצוקה, הם קודם כל יפנו לשפה הזו, החזקה שלהם. אם תנסה לדבר איתם ברגעים הקשים בשפה אחרת, אתה לא תצליח לעזור להם, שלא לדבר על להזיק. הוא דיבר על שש שפות שהוא הצליח לחלץ מתאוריות פסיכולוגיות שונות. תיכף אני אספר לכם עליהן. הן מעניינות.

בשעור הראשון מולי ביקש מאיתנו לכתוב סיפור קצר, בשישה חלקים, בהנחייתו. אני כתבתי, ושמתי בתיק. בשעור השני הוא לימד אותנו איך מנתחים את הסיפור הזה כדי שאפשר יהיה לזהות את השפות החזקות אצל כותב הסיפור. את הסיפור שלי עוד לא ניתחתי, הוא נשאר בתיק. בדרך הביתה מהלימודים באותו היום הועפתי מהאופנוע. שוטר מצא את התיק הזרוק ונתן לאבא שלי. אבא שמר לי על התיק והביא לי אותו הביתה, כששוחררתי מבית החולים. אז מצאתי את הסיפור. זה היה סיפור על יצור אחד, דמיוני, שיש לו רק עין אחת ולכן קצת קשה לו להסתדר במרחב. הוא היה צריך להצליח לצאת מהיער כדי לראות את הים והיו שם כל מיני יצורים שעזרו לו. בדרך הוא נפצע וצריך היה להתעכב בגלל זה. אבל בסוף הוא הגיע למחוז חפצו והיה שמח מאוד.

 

נחזור לשפות. יכולות להיות לנו כמה שפות חזקות, אבל בדרך-כלל יהיו אחת או שתיים ששולטות. אין שפה טובה או רעה. אין נכונה. כל אחד ואישיותו, עם מה שמדבר אליו. האותיות מייצגות את שם המודל שהוא בנה: BASIC PH

 

שפת ה- Belief: זו שפה שבה ישתמשו אנשים שמדברים ב"אני מול העולם" או בכלל במונחי יקום. שמתעסקים באמונה, ברוח, בפרופורציות ובקיומיות שלהם. כשהם במצוקה, כדאי להם לפנות למורה רוחני כלשהו, שיאיר להם את דרכם.

 

שפת ה- Affect: זו שפה שבה ישתמשו אנשים שמונעים מרגש. הם לוקחים דברים ללב, מסתכלים על דברים שקורים באופן רגשי. כשהם במצוקה, יוכלו להיעזר בפסיכולוג אנאליטי. כזה שיעזור להם בכך שיכיל אותם, ויגלה אמפתיה לרגשותיהם.

 

שפת ה- Social: זו שפה חברתית. אנשים שזקוקים לאנשים אחרים סביבם כדי להתמודד עם מצוקות או כדי לבלות היטב. הם ידברו ב"אנחנו" וב"הם". בשעת מצוקה צריך להקיף אותם בחברים ומשפחה, ואם יש צורך אז גם בטיפול או תמיכה קבוצתיים.

 

שפת ה- Imagine: זוהי שפת הדמיון. של אלה היצירתיים, שמפליגים בדמיונם ומשתמשים הרבה בסמלים, של אלה הממציאים יצורים ועולמות דמיוניים או נהנים לקרוא/לראות סרטי פנטזיה. בשעת מצוקה, ניתן להפנות אותם לטיפול בהבעה ויצירה.

 

שפת ה- Cognitive: זוהי השפה של החשיבה. שפה של הגיון וקוגניציה. אלה אנשים שקודם כל, לפני הכל, חושבים. הם צריכים להבין, ושדברים יסתדרו באופן הגיוני. כשהדברים לא מסתדרים, הם עלולים לפתח חרדה. זו גם הסיבה מדוע טיפול קוגניטיבי נחשב הטיפול הטוב ביותר להפרעות חרדה שונות.

 

שפת ה- Physical: זוהי השפה של הגוף. אנשים שהשפה הזו חזקה אצלם יתקשרו הרבה עם גופם ועם הבעות פנים חזקות. הם יגעו הרבה (או ירתעו ממגע באופן קיצוני). בשעת מצוקה הם עשויים להפגע ולהפצע. כל פעילות פיזית חיובית עשויה לעזור להם, ובמקרה הצורך גם טיפול בתנועה.

 

מעניין לדעת מה כל אחד מכם חושב שהוא. אני הייתי בטוחה שהשפה החזקה שלי היא הרגשית. אבל מניתוח הסיפור שכתבתי גיליתי שהיא מדדה מאחורה, יחד עם השפות החברתית הקוגניטיבית והדמיון ושהשפה הפיסיולוגית עוקפת את כל שאר השפות בהליכה! זה היה מפתיע, אבל בעצם לא ממש, כי הכתף השבורה לא השאירה לי הרבה מקום לטעויות. מה שכן גיליתי, זה שהשפה הכי חלשה שלי היא שפת ה- Belief. אין לי מגע עם השפה הזו כמעט בכלל, אני מוצאת אותה כמעט סינית. ולכן מתסכל אותי נורא כשמנסים לעזור לי איתה, והיות שהרבה מאוד אנשים משתמשים בשפה הזו, אני מוצאת עצמי מתוסכלת לא מעט, וצריכה להזכיר לעצמי שוב ושוב שזה לא מגדל בבל פה, יש מתורגמנים בקהל, ובכלל – את המילים החשובות אני כבר מכירה, גם אם לא תמיד אוהבת או מתחברת.

 

כשאני מקשיבה לבנאדם אחר אני הרבה פעמים מנסה לחשוב מהי השפה החזקה שלו, הנוכחת. וכשהוא זקוק לעזרה או יעוץ או סתם אוזן קשבת, אני מנסה לדבר איתו בשפה שלו. כך אני מתאמנת בשפות שונות והוא, בשעת דחק, יכול להרגיש בבית. לא תמיד אני מצליחה, כמובן. הרי כולנו כאלה שונים זה מזה. הרי לא תמיד מצליחה להיות תקשורת טובה בין אנשים, גם אם יש רצון טוב. אבל הידיעה הזו, שלמרות שכולנו מדברים עברית אנחנו בכל זאת מדברים בשפות שונות, מאוד מקלה לפעמים ויכולה לגשר על פערים שנראים לרגע נורא גדולים.

נכתב על ידי , 24/7/2007 12:57   בקטגוריות בגוף אני מבינה, חוקרת  
84 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




99,879
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 30 פלוס , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למוֹמוֹ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מוֹמוֹ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)