התחלתי את הבוקר בקריאת הפוסט של לבירינט. לא הבנתי למה דווקא היום נזכרה בזרי פרחים ודובונים בצלופן, עד שיצאתי מהבית. נסעתי ל"ארומה" לקנות לחברה שרק ילדה סנדויץ' שהזמינה, וכשהלבבות האדומים תקפו אותי מכל עבר, התחלתי להבין. הא! שוב יש יום אהבה! הוספתי לסנדויץ' בלון קטן עם לב אדום ונסעתי לבקר אותה ואת התינוק היפהפה שלה. אחר-כך, כרגיל, נפגשתי עם זו לראיון ועם זה להתייעצות, שלחתי אימייל להוא וקיבלתי תשובה מעודדת מההיא וקבעתי עוד ראיון בטלפון וככה עבר לו היום. כשחזרתי בערב, ראיתי את הפוסט של מילה. ואז באמת כבר נפל האסימון. הנה הזדמנות מצויינת לדבר על אהבה. ואפילו לנסות לעשות את זה עם חיוך והדהוד שלי לפוסט הנפלא שלה:
יום אחד, באיזשהו מחר, אני אקום בבוקר וארגיש אותך נושם לידי. אני אסתובב אליך, ככה על הצד, ואביט בך ישן. אתה תתעורר ותחייך. איזה מזל שמצאתי אותך, תגיד, כולך קורי שינה. אנחנו נשכב כך על הצד, זה מול זו, ונביט. יום שלם ועמוס לפנינו, מלא עשיה ויצירה, עבודה מהנה וקשה, לימודים ומפגשים עם חברים. אבל אנחנו נמשיך להביט, רק עוד כמה רגעים, פנים אל מול פנים, ונדע. אז תשלח יד ללטף לי את השיער ואני אלטף לך את החזה וקצת את הלחי. פילי תבין שהתעוררנו ותקפוץ למיטה להגיד בוקר טוב. גם לה נקדיש כמה רגעים של אהבה. אחר-כך כל אחד ילך ליומו. בערב אתה תבשל לנו ארוחה טעימה ובריאה, מן תבשיל כזה של חורף (כי חורף. וקר ונעים!) ותחמם את הלחם שאפיתי לנו אתמול. וכשאני אחזור הביתה מיום מלא עשייה וחיוניות, אני לא ארגיש לא נוח עם זה שמישהו מפנק אותי, כי זה אתה. ואני לא אחשוב פעמיים אם לנשק אותך או לא, כי אני אדע שאתה אוהב שאני מנשקת אותך. וכשאני אתפשט אני לא אתבייש, וכשתיגע בי אני ארגיש בבית. וכשתגיד לי שאתה אוהב אותי, אני אהיה הכי מאושרת בעולם, למרות שכבר אמרת לי את זה אינספור פעמים.
יום אחד, באיזשהו מחר, אני גם אוהב אותך מאוד בחזרה.
אז לכבוד היום האחד, ומילה ולבירינט המקסימות, ובתוספת זכרון הפוסט הקודם שלי, אני מביאה כאן את אנני היתומה – לא זו המקורית האהובה כל-כך מגיל 7 שלי, כי לא מצאתי – אבל אחת חמודה אחרת, שתשיר על המחר. הרי צריך גם מעט קיטש ליום האחד הזה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
