מה נחוץ?
נחוץ לכתוב בקשה
ולצרף לה קורות-חיים.
ללא קשר לאורך החיים
על הקורות להיות קצרות.
תמצות העובדות ובחירתן הכרחיים.
המרת נופים בכתובות
וזכרונות רופפים בתאריכים מקובעים.
מכל האהבות לרשום את הנישואין בלבד,
ומהילדים רק את אלה שנולדו.
זה שמכיר אותך חשוב יותר מזה שאתה מכיר.
טיולים רק במידה ולחוץ-לארץ.
השתיכות לְמָה, אך בלא הלָּמָּה.
ציונים לשבח בלא הנימוקים.
כתוב כאילו מעולם לא דיברת עם עצמך
וכאילו עקפת עצמך מרחוק.
התעלם מכלבים, חתולים וציפורים,
מזכרות נושנות, חברים וחלומות.
מחיר ולא ערך
כותרת ולא תוכן.
מספר הנעלים ולא היעד שאליו הולך
זה שאמור להיות אתה.
לכך יש לצרף תצלום באוזן גלויה.
רק צורתה נלקחת בחשבון, לא מה שנשמע
מה נשמע?
נהמת מכונות הגורסות את הניר.
(ויסלבה שימבורסקה)
בימים של חיפושים וצמתים ואי-וודאות והמון סימני שאלה, מה שנוסע איתי לכל מקום הוא קורות החיים שלי. יש לי כמה סוגים, כשכל אחד מדגיש חלק אחר בי. האחד מדגיש את האקדמי, האחר את הטיפולי, יש גם קורות חיים המציגים אותי כאשת מחשבים ובסעיף נשכח בסוף מזכירים משהו שקשור, אולי, לטיפול. גם המלצות מחוברות לקורות החיים, והבטחה לנוספות לפי הדרישה.
בעמוד וחצי פרושים כל חיי, לפי כותרות ושנים, וזה הנייר - האמיתי והסימבולי - איתו אני צועדת עכשיו, מחפשת עבודה, מחפשת לימודים, מחפשת דירה, מחפשת אהבה, מחפשת...
ובא לי להצטרף למחאה של שימבורסקה ולכתוב רק את זה:
מומו - קורות חיים:
נסיון רב בחברוּת ואהבה, באכזבות, כאב, התפעמות ושמחה.
מעריכה את המילה הכתובה, את הסיפוריות של החיים, את המודעות העצמית, את הצחוק, הרגש והיופי.
חולקת כבר שמונה שנים מלאות תהפוכות עם חתולה מיוחדת במינה.
מעוניינת למלא את חיי בתוכן ולא בכסף, באנשים שאכפת להם ולא באדישות.
אוהבת ללמוד ולגדול ולתת ולתרום ולאהוב בתוך סביבה פתוחה ומכילה.
לא תמיד אוהבת את עצמי, אבל ברגעי חסד מצליחה.
עם כתף מרוסקת, אבל נעלי הליכה טובות!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
