Fucking Union

שמים מתבהרים אל מול עננים אפורים שנצבעים ורוד. שעת בוקר מוקדמת מדי, לאנשים חרוצים שהולכים לעבודה ולאחרים שמתקשים בשינה סדירה. עוד מעט תעלה השמש ותחמם את העולם ואת הבית שלי עד שאי-אפשר יהיה יותר לנשום בו. אבל בינתיים התרנגולים מקרקרים והציפורים מתחילות להתארגן לקראת תחילתו של עוד יום. איזה יום יהיה היום. איזה יום. האחיזות מתרפות לאיטן. כבר אין במה להחזיק. הכל חלוד או שביר או אשלייתי מדי. נוזל בין אצבעות הידיים, חמקמק. איפה הם העמודים המוצקים שנדמה שהיו שם רק לפני זמן לא רב. לאן הם זזו. עמודים לא זזים, מומו. זו את שזזת מהם. אז כנראה הם לא היו באמת שלי. לא, כנראה שלא.
משפשפת עיניים. השינה כבר ממני והלאה. הורוד בשמים נעשה עז יותר. אי אפשר יהיה להתחמק מהיום שעומד בפתח. איזה יום. במה נחזיק היום. במי. ידיים מחזיקות. ידיים מרפות. מרימה ידיים. דימויים בעייתיים עבור מי שאחת הידיים שלה לא חזקה מספיק אפילו כדי להחזיק תינוק. קצות העננים נצבעים צהוב. מציצה מהחלון לראות שמש עולה מעבר לשורת עצים ירוקה ונחל נסתר של מי שופכין. איזה יום יהיה היום. איזה יום.