הוא לא נחמד. הוא לא נדיב. הוא לא מוכן לישון בשום מקום שהוא לא הבית שלו. והבית הזה שלו ריק מספרים ותמונות ואופי ונמצא, אוי לבורגנות, ברמת אביב. יש לו מבט ציני קבוע על פניו המנומשים ולפעמים הוא פולט כל מיני משפטים בגרמנית שלמד מהלהקות המטורפות שהוא אוהב לשמוע ולהשמיע ולנגן. הוא לא מוכן לקנות לעצמו דירה, למרות שיש לו כסף, כי הוא לא רוצה שזו שתתחתן איתו תיקח לו חצי למקרה שיתגרשו. הוא אוהב לבשל, הוא חכם, הוא נראה טוב. קשה לקבוע איתו, הוא מפחד להיקשר, מעצבן לדבר איתו, הוא לא מצליח להיות אמפתי לאף אחד ולשום מצב.
והוא הטיל עלי קללה שבעקבותיה כל מגע עם גבר אחר נעשה חיוור. הוא הגבר שנוגע בי הכי טוב שאני רק יכולה לבקש. ומנשק אותי הכי מתאים. זה שיודע להגיד לי במיטה את כל הדברים הנכונים, ללטף לי את השיער בדיוק ברגע הנכון ולזיין אותי ככה שאני גומרת שוב ושוב. ושוב.
הוא מקסים. וחכם. ובעל השקפת עולם דומה לזו שלי. אנחנו מבלים יחד שעות ארוכות, בדרך-כלל על כוס בירה בפאב השכונתי. הוא יודע להיות חבר טוב. הוא עוזר, עושה, מקשיב, נותן עצות. הוא גר ביחידת דיור שצמודה להורים שלו, למרות שהוא כבר בן 38. אמא שלו מכבסת לו ומבשלת לו וחוץ מבירה זולה שקנה ב"טיב טעם" ב 3.99 לפחית, אין לו כלום במקרר. הוא אוהב בנות עם ציצי גדול ובכלל אוהב סקס. אבל אני, מבחירה, מחוץ לתמונה. רק שומעת סיפורים על אחרות.
מישהי שהוא יצא איתה כמה שבועות נכנסה ממנו להריון בחודש האחרון. הוא לא מוכן להיות אבא ולא מוכן להיות איתה ומרגיש שהיא מנסה להרוס לו את החיים כשהיא אומרת שהיא מתכוונת ללדת את התינוק הזה. כשאני אומרת לו שאולי זו ההזדמנות שלו להתבגר, אני מקבלת מבטי שיטנה מעוררי אימה. טוב, אז לא.
הוא נשוי באושר ושניהם חברים נורא טובים שלי. והוא לא יתחתן בחיים, כי חתונה זה איכס ולכל אחד מהם יש דירה, אבל הוא מטורף עליה ועל הבת שלה. הוא מכיר אותי מהתיכון, וחבר ממש טוב, אבל אף פעם לא יקרה ביננו כלום. הוא מתכתב איתי במסנג'ר, ופעם אחת גם ישנו ביחד. הוא מצא לפני שנה את אהבת חייו ועוד מעט יתחתנו. הוא מציע לי להפגש פעם בחצי שנה, ואז בדיוק זה לא מסתדר. הוא והוא והוא נשואים לחברות טובות, ואני מתה עליהם. הוא פספוס אמיתי שלי והוא כבר לא.
והוא – הוא יש לו עין אחת כזאת ועין אחת כזאת. ולפעמים אני נזכרת כמה הוא נפלא!
שבתשלום...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
