רק חזרתי וכבר נוסעת שוב. הפעם לסיני עם הבחורה השווה הזאת ועוד ידיד או שניים.
התחלתי לכתוב פוסטמסעות, אבל אז קלטתי שזה גדול עלי. יותר מדי טקסטים, יותר מדי שירים. והכל מקסים ונכון ובדיוקי. אבל אנחנו מכירים אותם, את הטקסטים האלה. ועם כמה שהכותבים שלהם יודעים לכתוב (שלום חנוך, אהוד בנאי, ד"ר סוס וכאלה), התכנסתי פנימה לישרא. אחרי זמן היעדרות מפה, ולקראת עוד שבוע שלא תשמעו ממני, עשיתי מרתון קריאת פוסטים. אז גיליתי מסע אחד מופלא של מילולי שריגשה אותי מאוד והראתה איך מילים יכולות לגרום לכל-כך הרבה חושים לעבוד אצל הקורא. ונתקלתי בעוד מסע אחד לילי של המעדומה שכתוב פשוט מעולה! וגם פיג'לינג הביאה אותה בחתיכת מסע למרכז, ואנפ והבלונדה שעושים מסע אמיץ אל מחוץ לעבודות שלהם והנוחות שהיתה להם שם.
ואני - אני ממשיכה לנסוע. כשאחזור כנראה אתחיל לעבוד. עוד לא מספיק כדי לממן את עצמי, אבל כבר בתוך מסגרת ובתור תראפיסטית אמיתית. הדוקטורט בינתיים נדחק קצת הצידה, ופינה מקום למצברוח יותר טוב.
אני לא אהיה כאן בראש השנה, אז בינתיים רק אנצל את הבמה כדי להפרד מהשנה החולפת, הקשה. כשאחזור, אתחיל להתעסק בחדש והטוב שמצפה, אני מקווה, לכולנו. ואין כמו חיבור של חווה ונעמי לסיכומי ביניים של ראש השנה:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
