היה שם נדנוד מתמיד של גלים, כמו בסירה. היה שם חול רך מאוד שלפעמים, בתוך המים, החביא מתחתיו מחטים דוקרות. היתה שם טמפרטורה של גן-עדן ורוח שמזמינה להשאר בשמש עוד ועוד. היו שם כריות מערסלות. היה אוכל פשוט טעים. היו ספרים משובחים ושקט כדי לקרוא אותם. היו אנשים לדבר איתם על החיים או על אמנות או על אהבה ולרכל איתם על הכוסית שהרגע יצאה מהחושה של ההוא. היו קלפים וקוביות של ששבש. היה קפה בבוקר ופנקייק עם פירות שיש להם טעם אמיתי מתי שהתחשק. היו שמים מלאי כוכבים וזריחה מלטפת של שמש. היה אויר טוב על שיער חפוף בערב ומים צלולים בצבעים בלתי מתקבלים על הדעת בצהרים.
והיה זמן. זמן מדבר. זמן סיני.
הוא זחל ורץ, הוא עבר אותי בהווה שלו כל רגע ושניה. כל-כך ברור הוא היה, שיכולתי לראות אותו, לשים אליו לב, לדבר איתו. והוא היה לגמרי שלי, הזמן הזה. בלי שום הפרעה חיצונית, בלי עתיד. בהתחלה עוד הפריעו קצת הזכרונות והנוסטלגיה. בשעה הראשונה שם עוד חשבתי איך בשנים האחרונות שהייתי בסיני סידרתי את המזרונים בחושה לזוג. אבל העבר הלך והתרחק ונשאר רק העכשיו. והעכשיו היה מצויין.
הבדיחה היתה, במיוחד כשנכנסנו להתקפי צחוק בתוך המים הטורקיזים, שהחיים קשים. זה שפך אותי מצחוק!
אחרי שבוע כזה, השעות הראשונות בבית היו קצת שוק. אבל מאז אני בתהליך של כניסה לעשייה. הלכתי לטפל, נכנסתי לקצב של עבודה וחיים, נמלאתי חיוניות. אפילו לכתוב כאן אני מצליחה. אתמול צלצל הסלולרי ללא הפסקה. אנשים שקיבלו את השנות טובות שלי, אחרים שכבר נורא מתגעגעים, עוד כמה שעות עבודה שנוספו לי לאחרי החגים, עדכונים, שנה טובה וגמר חתימה טובה ומתי נפגשים ומה קורה איתך בסוכות? אולי את שוב יורדת לשם?
ובין כל אלה זו היתה רונית, המזכירה של הדוקטור. יש לך תור, זוכרת? לא. לא זכרתי. אז הלכתי היום לעשות צילומים לכתף. והדוקטור אמר שאי-אפשר לדעת, אבל אם אין כאבים זה סימן ממש ממש טוב. ואין מה לעשות עם הצלקת שמסרבת להתרפא בכתף.
חזרתי מסיני עכשיו. נורא לא נעים להסתובב עם צלקת כזו.
כן, אני מבין. את יודעת שמצאו קשר בין האיחוי של העצם לבין הריפוי של העור?
משהו שאני יכולה לעשות? לדבר אולי אל הגורם המקשר הזה, שיתרפא מהר יותר?
לא. אין לך מה לעשות. זה גנטי.
דמעה. מה גנטי פה עכשיו?
תשמעי, אומר הדוקטור, אני אגיד לך את זה שוב - יכול היה להיות הרבה יותר גרוע.
כן, נו, שוב אני יוצאת ממך בוכה.
לא נורא, זה בכי טוב. סך הכל את במצב מצויין. מתחילה יופי את השנה החדשה
מוחה דמעות. מחייכת. בכל זאת זמן סיני עוד קצת נמצא בתוכי. באמת שתהיה שנה טובה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
