"ההסתכלות האמיתית היא הלך נפש. עכשיו אגדיר אותה במדוייק יותר: זו צורת קיום - מתמיד, סביל, כמו שאומרים, שַתוּק, מהורהר. המתנה? לא. המתנה למה? לגבי המסתכל עומד הזמן דום, שהרי אינו איבר המצפה לנביטת הזרעים. מסתכל אמיתי אינו מתעניין בתוצאות הסתכלותו, לפי שאין הוא חתול העוקב אחר התנהגותם של העכברים. ההסתכלות, שאני מתכוון אליה, היא מצב גופני, שאינו מפריע להלך-הרוח השורר. הרוח אמנם עסוקה בו, אבל בשום אופן אינה מתוחה בציפיה. אין היא מתפעמת ואינה נסלדת, מפני שאינה באה לשפוט".
(לודביר ואצוליק מתוך חזירי-הים)
בחיפוש שלי אחר פרוייקט לציור, גיליתי שתי תמונות שצולמו בפראג 2001 ואיתן בעמוד האלבום את הציטוט המופלא הזה של הסופר הצ'כי. גיליתי שזהו מרכז העיסוק שלי כרגע בחיים. התימה שלי: אני מוצאת את עצמי בדיאלוג מתמיד בין הצד שרוצה להיות אקטיבי, לעשות, ליזום, לשלוט במהלכים, ליצור, לא להשאר לרגע לבד על הספסל לבין הצד שרוצה לתת לדברים לקרות תוך התבוננות שתוּקה, פאסיבית כמעט, כמו שואצוליק מתאר.
לא מזמן גיליתי שברוב המקומות בחיי קשה לי להשאר פאסיבית. קשה לי לתת לדברים לקרות מבלי להתערב, לכוון, להשפיע. אני לא סומכת על העולם ש"יזרום" לכיוונים שטובים לי. אבל לאחרונה אני מרגישה ביותר ויותר צורך להרפות.
הדיאלוג הזה בא לידי ביטוי בהרבה מקומות בחיי. למשל, בטיפולים עם הילדים: האם אני מכוונת אותם לפעילויות יצירתיות שיוציאו מהם את הרגשות והסיפורים אליהם אני רוצה להגיע, או שמא אני נותנת להם לבחור מה קורה בשעת הטיפול, ללא התערבות מכוונת ותוך התבוננות מעמיקה. גם יחסיי עם גברים נכנסים כאן: האם אני נכנסת לג'יידייט כדי לחפש לי בן זוג ומבקשת מכל אחד שיכיר לי את רווקי האזור, או שאני מרפה ונותנת, אולי, לבנאדם הנכון להגיע אלי. עם חברים: האם אני מארגנת, עושה, מזמינה, מדרבנת, שומרת על קשרים באופן אקטיבי, או שאולי קצת מרפה, תוך סיכון סביר להשאר לבד, ונותנת להם לגשת אלי.
לדיאלוג הזה אין נכון-לא נכון, אין טוב או רע. שני הקולות נמצאים בי ומדברים אחד עם השני. לפעמים הטונים עולים לכדי צעקות, לפעמים גם מכות. אבל אני מרגישה שלראשונה בחיי יש לי מקום לעבד את הדיבור הזה ולא סתם להיסחף איתו. החלטתי לצייר את התמונה התחתונה, שמייצגת עבורי את הdoing האקטיבי יותר שאליו אני יותר נוטה כרגע. אולי בהמשך, אם ארגיש שאני מצליחה יותר גם להתבונן, אם אתמיד בהמנעות שלי מהג'יידייט, אם אצליח למצוא את השקט למרות הסיכונים שבו, להיות ב being, אצייר את העליונה. התחלתי לדבר על זה בהדרכה המקצועית בהקשר של הטיפול בילדים, ובטיפול האישי שלי. אני עוד לא לגמרי יודעת לתמלל את הדיאלוג הזה, ובטח שלא למצוא לעצמי קצת שקט ממנו, אבל זו התחלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
