הנה הן הגיעו, חגיגות השנה לבלוג.
הבלוג הזה הוא הסלון שלי, המקום בו אני כותבת כבר שנה את עצמי - הכי אמיתי וכנה ומתמודד שאני יכולה.
חשבתי הרבה על סיכומי שנה. על מה עברתי בשנה הזו עם הבלוג ומה אני מאחלת לעצמי לשנה הקרובה, על ההישגים, על האכזבות, על הפוסטים המוצלחים יותר או פחות. על הכניסות והיציאות, על החשיפות והמסיכות.
אבל מכל אלה בא לי לכתוב דווקא עליכם. כי מבלוג שלא ציפה בכלל לקוראים, הפכתם לחלק בלתי נפרד ממנו. וממני.
אז אתם באים להתארח בצילי, שותים קפה או וויסקי או שוקו או בירה או מים. תמיד מקשיבים, לפעמים גם מגיבים. מהווים עבורי קהל אקטיבי עם מראות גדולות וקטנות, עם טישואים וידיים מחבקות.
אני פוגשת כאן אנשים מדהימים. אתם אנשים שמדברים בשפה שלי, אינטיליגנטים, אוהבי המילה הכתובה, שלא מפחדים מהעומק, שלא מתקשים להבין, לתת מעצמכם, להקשיב באמת. זה הפך להיות כזה בית חם בזכותכם!
עברתי כמה וכמה גלגולי חברים כאן. ראשונות הן הלסבלוגריות ממסיבת התה שלי, זמן קצר אחרי הניתוח. חלקן נעלמו מהסלון שלי מסיבות שונות, אבל אני מתגעגעת לכולן! אחר-כך הצטרפו עוד רבים אחרים, ובכל פעם מחדש גיליתי עוד עולם ועוד סגנון כתיבה ועוד תובנות וחלומות וזה לא מפסיק להפעים אותי עד היום.
אני כבר לא חוששת לפגוש אתכם פאפ במציאות, כי אני מגלה בכל פעם מחדש שהמציאות לא מאכזבת וברוב המקרים היא אף עולה על הוירטואלי. אין ספק שהרווחתי בשנה הזו המון חברים חדשים, אהובים, וזו ברכה אמיתית שהבלוג הביא לי.
חשבתי בהתחלה להגיד לכל אחד מכם מילים אישיות, אבל הבנתי שאני לא אצא מזה. אז רק כמה מילים אישיות לקרן אור אחת, שהיתה שם מההתחלה, ליוותה והבינה וחיבקה והזדהתה. היא חולה מאוד עכשיו, ואני חרדה לה. היתה תקופה ארוכה בה עדכנה את הבלוג שלה בכל יום בחצות. עכשיו היא מתמודדת על החיים שלה וכמעט ולא כותבת, וביום השנה שלי אני רוצה לשלוח לה את כל האנרגיות הטובות האפשריות להחלמה מהירה ושלמה. חשבתי עליך, אישה יקרה, כשבחרתי את כותרת הפוסט הזה. דמיינתי איך מיד את מזהה את השיר ומתחילה לזמזם לך אותו.
אז תודה שאתם כולכם כאן. מקווה שתמשיכו להיות - גם בסלונים היפים שלכם וגם בביקורים אצלי. אפשרתם לי שנה נפלאה של כתיבה ויצירה ועיבוד והחלמה.
מומו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
