שישי אחר-הצהריים. כבר חושך בחוץ. על גג הקרוואן שלי מתדפק גשם עז, ואני מגבירה את הטלויזיה. אין תרגום בעונה השניה של באפי שקיבלתי בהשאלה, והגשם מפריע לי לשמוע את השנינויות שאני מתחילה לעכל. אני מתחפרת עוד יותר עמוק בתוך הכרבולית שלי ונאנחת בשמחה על סוף השבוע החורפי שמחכה לי. באפי קוטלת עוד כמה ערפדים, מנהלת שיחה מגניבה עם ג'יילס ופרק נוסף נגמר. אני מורידה את הרגליים העטופות בגרביים לשטיח ו... כן. אני עומדת בתוך שלולית!
בלי ששמתי לב, תוך ארבעים דקות של פרק של באפי ומבול שניתך לי על הבית, הוא הוצף! חוטי החשמל מטפטפים, השטיח הגדול ספוג כמעט כולו ואני עומדת קפואה. חשמל ומים זה לא טוב, נכון? ר' - הכי קרוב - יצא לצימר עם ההיא. ע' כבר אמרה לי: את צריכה להפנים: הם זוג. הם הולכים לעבור לגור ביחד, ואז להתחתן. צימר זה השלב הראשון ההכרחי. גם את הצלע הגברית מהזוג המשוגע אין להשיג. בדיעבד מסתבר שהיה בטיול עם חברים בצפון (למרות הגשם!). שמעון השכן עונה לי לטלפון בישנוניות. אני אבוא עוד מעט, טוב? הוא מגמגם. טוב. אני מבינה שהוא לא יבוא ומצלצלת לאבא. אבא מגיע תוך רבע שעה.
הוא מזיז אותי הצידה, מוציא את החשמל, סותם את מקור הדליפה מבפנים, מגלגל את השטיח הספוג, מתחיל לעבוד עם סמרטוטים. ברגע של נחישות אני יוצאת אל הגשם השוטף כדי לסתום את מקור הרע מבחוץ עם ניילון של מלחמת המפרץ. גשם שוטף לי את הקוקו ויורד לי לתוך החולצה. בפנים אבא עובד במרץ. מנגב גם את הפינות. מזיז את הספות והרהיטים שאני כבר שנה לא מרימה, כי אני לא יכולה. אני נכנסת לחדר השינה להחליף לבגדים יבשים, צועקת לו שלא יתקרב. הוא לא מתקרב. הוא עסוק בלנגב לי עוד קצת אבק שנשכח מתחת לרהיטים הכבדים.
מי זה האבא המדהים הזה? איפה הוא היה כשהייתי קטנה? איך האובססיה שלו לסדר ונקיון, שגרמה לי להגיד שוב ושוב כמה אני שונאת אותו ואיך לעולם לא אכניס גבר הביתה כי זה מה שמקבלים, הפכה להיות דבר מבורך כל-כך? הוא היה חוזר הביתה מהעבודה ומתחיל להשתגע. מעיף נעליים שנשארו במקרה בסלון, הופך ילקוטים, צועק וצווח, מטיל אימה. לא פעם החליט שהשולחן שלי מבולגן מדי ובתנועת יד אחת מעיף לי את כל מה שהיה עליו לרצפה. לפעמים התכופפתי לסדר, לאט לאט. אבל ברוב הזמן ברחתי מהבית. הסתובבתי אצל חברות. כשהייתי חוזרת היה אומר לי שאני ילדת רחוב שמסתובבת עם ילדי רחוב. לא שינה לו שקיבלתי ציונים מעולים, ש"ילדי הרחוב" שהסתובבתי איתם באו מבתים טובים. לא היה אכפת לו איך היה היום שלי. הוא רק רצה שיהיה מסודר כשהוא מגיע הביתה. וכמה שניסינו - הבית מעולם לא היה מסודר בעיניו.
הרצפה כבר נקיה והוא מנסה לחשוב על פתרון אלטרנטיבי לשטיח. יהיה לך קר ככה, הוא אומר בדאגה. לא נורא, אבא, כמה ימים של שמש והשטיח יחזור לעצמו. כשהוא יתייבש תקראי לי, כן? את לא יכולה לסחוב אותו לבד. הוא כבד מדי. אני מבטיחה לקרוא לו. עד היום יש דברים שאני לא מספרת לו כדי לא לעצבן אותו. שאמא שלי לא תצטרך להתמודד עם העצבים שהוא מוציא בבית. דו"חות חניה טיפשיים, מצב רוח ירוד, בעיות עם בעלי הבית. כל מה שקצת סוטה מהסדר הטוב של החיים הוא לוקח קשה וללב. כבר שנים אני דואגת לו שרק לא יחטוף איזה התקף.
כשהוא הולך אני נושמת לרווחה. הבית נקי משלוליות, אני נקיה מהגשם העז שירד עלי, ובטח אם היה אור יום עכשיו היתה יוצאת קשת. שבוע בלי לחפש בן-זוג.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
