תגיד, עוד יש בכלל עניין?
בטח! למה את שואלת?
כי... לא יודעת. איכשהו מרגיש לי שאתה לא ממש מתלהב ממני
אני בנאדם מופנם. לא קל לראות עלי התרגשות או התלהבות
כן, שמתי לב. אבל קצת קשה לי עם זה. אני צריכה להרגיש רצויה, נחשקת
את רצויה ונחשקת
אני לא מרגישה שיש בך בכלל תשוקות. אתה כבוי לי קצת
באמת? ככה את מרגישה?
כן. אני מרגישה שאני זו שצריכה להכניס כל הזמן את האנרגיות והרגשות לכל מה שקורה
אולי זה בגלל שאת לא נחה לרגע. אם תעצרי שניה תראי שאני מאוד בעניין שלך.
אני באמת לא נחה. כבר שבוע חולה ולא עצרתי אפילו לשניה.
אמרתי לך שאת צריכה לנוח. את תנוחי ותני לי לדאוג לך.
באמת תדאג לי? כשאני אשתעל באמצע הלילה תביא לי מים וכשיהיה לי חום תכין לי מרק עוף?
כן.
איזה כיפי אתה!
תודה, גם את, אפילו כשאת משופעת.
הנחתי את שפופרת הטלפון על השיש והכנסתי את היד שהחזיקה אותה לתוך מי האמבטיה החמים בצבע טורקיז. הם נצבעו בצבע העז הזה אחרי שהכנסתי לב מאבן שקיבלתי מתנה ושהתפצפץ לי בתוך המים תוך כדי שיחה סתמית מדי.
חבל שלא אמרתי לו את כל זה, חשבתי.
אבל איך יכולת להגיד לו את כל זה, עניתי לעצמי, כשאת בכלל לא בטוחה שזה מה שהוא היה אומר, אם בכלל הוא היה יודע לדבר איתך על נושאים רגשיים וישירים כל-כך... אבל רציתי לשאול אותו אם עוד יש עניין. רציתי לשאול אותו מה הוא חושב עלינו. קשה לי להיות עם מישהו בלי לדבר על מה שקורה. עזבי אותך מלדבר, מומו, תזרמי! אוף, לעזאזל, ה"לזרום" הזה עם הקשר אולי התאים לשבועיים הראשונים, אבל לא יותר! עכשיו אני רוצה לדעת שרוצים אותי. עכשיו אני רוצה לדעת אם אני יפה בעיניו, סקסית, מעניינת, משהו... מה המוטיבציות שלו להיות בקשר איתי. מה הסייגים שלו. אני לא יודעת כלום וזה כבר מפסיק להיות לי נעים. אני צריכה חיזוקים, לכל הרוחות!
שכשכתי את הגוף החולה שלי בתוך אמבטיית הטורקיז וחשבתי כמה חזקים החיים, ששוב ושוב משחזרים את עצמם. אז אמנם שרדנו את השבועיים, אבל לא נראה שאת השלוש נשרוד. פעם מישהו שיצאתי איתו כתב לי במייל שאנחנו באים מטמפרמנט שונה. אני חושבת שגם כאן זה קורה. אמנם אנחנו מתממשקים בהמון תחומי עניין, מעניין לנו לדבר על דברים, מעניין לנו לעשות מגוון של דברים ביחד. אנחנו שנינו אוהבי תרבות מושבעים, מעריכים אחד את חכמתו של השני, ואפילו המגע לא רע (ויחד עם זאת גם לא מצויין. אבל בוא נגיד שבזה אפשר לטפל). רגע, היה שם אמנם בתחילת המשפט. אז עכשיו יבוא האבל המפורסם: אבל משהו בדינאמיקה ביננו לא מספק אותי. לא מרגש אותי. לא גורם לי לרצות להיות טובה יותר או יפה יותר או חיה יותר. והכי מתסכל: נראה לי שככה גם הוא מרגיש. ולא שאני יכולה לשאול אותו, כי זה מוקדם מדי וכי הוא מההתחלה לא עודד שיחות נפש מכל סוג שהוא.
את האמבטיה המבורכת מילאתי מיד כשחזרתי הביתה מעוד שעור ציור. החלטתי לעשות קצת הפסקה מהציורים הרציניים. לנוח קצת מהמחוייבות לצבע ולקווים ולאמירה. דנה, המורה, הציעה לי לצייר דיוקן עצמי. "אני לא אעיר לך על אם זה דומה לך או לא", הזהירה אותי מראש. "אבל חשוב שזה יהיה ציור משוחרר ושיצא יפה מבחינה אמנותית". אז ציירתי. וזה לא דומה לי, אבל היה לי כיף לצייר את זה.
והבוקר, כשהסתכלתי עליו בעודי מנסה לא לפזר לכל עבר את החיידקים שיוצאים לי בשיעול, חשבתי שאני באמת לא מספיק אוהבת את עצמי כרגע, ושזה לא אמור לקרות בהתחלה של משהו רומנטי. ואולי כן?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
