אני לא בנאדם של שופינג. אף פעם לא הייתי ממש טובה בזה. אבל מי שנכנס אלי הביתה ורואה את כונניות הספרים שמפוזרות בכל חדר, מבין שהמשפט הזה לא טהור משקר: הבחורה עושה שופינג של ספרים כמעט ללא הבחנה!
אז כן.
בהתחלה, כשרק התחלתי לקרוא בגיל 17, פחדתי פחד מוות מחנויות ספרים. תמיד הרגשתי שם קטנה וטיפשה ובעיקר נורא אבודה. בערך כמו שאני עדיין מרגישה בחנויות בגדים. עם השנים ועם הקניות זה הלך והשתפר. למדתי שכמו עם יין - אין במה להתבייש. אין באמת דבר כזה "להבין". יש לאהוב או לא לאהוב. מאז אני שותה יין וקוראת ספרים. ואת שניהם אני קונה באהבה גדולה.
אתמול קלטתי שלמרות שזה לא יום שישי, אני יכולה להתפנק על בוקר פנוי. לקחתי את האופניים, את הריאות ואת השרירים, וטיפסתי לי כל הדרך לקניון גבעתיים. לקח לי בערך עשר דקות להסדיר נשימה ולהצטנן בתוך הקניון העמוס. הופתעתי לגלות כמה "צומת ספרים" קטן שם. וצפוף, לעזאזל. אבל ידעתי מראש מה אני רוצה והתחלתי לאסוף. זו היתה קניה מקצועית, של ספרי ילדים, מתוך הבנה שבשנה הבאה לא בטוח שאעבוד בתוך ספריה כמו שקרה השנה בפנימיה. כלומר, אני זקוקה לזמינות של הספרים הקצרים והמעולים האלה שמלווים אותי נאמנה. מה שכן, אני רושמת את השנה הזו עם ההספק הכי נמוך שהיה לי אי-פעם בקריאה של ספרות יפה או שירה. הייתי עמוסה מדי. באמת שלא היה לי זמן.
קניתי רק מה שבמבצע, וכשהמספר נהיה אי-זוגי הוספתי בכל זאת גם ספר קריאה לעצמי. זה הלך ככה:
שאול הטרקטור - ספר שכתבו הזוג גוב על שאול הטרקטור ששונה מחבריו וקצת דחוי על-ידם. הוא מנסה למצוא דרכים יצירתיות להתחבב עליהם למרות שונותו. מה שמקסים במיוחד בסיפור הזה הוא דמויות הפלסטלינה-של-פעם שמעטרות את דפיו. בתמורה לקניה הזו זכיתי לקנות בשקל את:
סיפור מהחיים - של אלונה פרנקל. מהסדרה של נפתלי ואמא שלו. זה ספר של שכול. של כאב המוות וההתמודדות איתו. הקראתי את זה לילד בן החמש שאני מטפלת בו כשסבא שלו נפטר בהפתעה ואמא שלו נהרסה מזה. כתוב מקסים ורגיש ונפלא. גם לג'ניפר הבאתי את זה כשבעלה נהרג, כדי שתוכל להקריא לבן השלוש המהמם שלה. לא יודעת מה אומרים בשבעה, אז אני מביאה ספרים...
אוליביה - סיפור על חזירונת מקסימה, מחוננת ומלאת מרץ. יותר מדי מרץ. היא מטריפה את אמא שלה, אבל יש לה אמא מעולה שאוהבת אותה למרות הקושי שבלגדל אותה. איאן פלקונר שכתב את זה הוא גרפיקאי בריטי והספר הוא פאר של אסתטיקה ושנינות. בשבועות האחרונים אני עוזרת למטופלת מהפנימיה להכין משחק שהלוח שלו לקוח מהספר הזה והדמות הראשית היא אוליביה. מי אמר שמקומו של הספר על המדף... תמורת הקניה הזו קיבלתי בשקל את:
אמא רובוט - ספר שהתוודעתי אליו לא מזמן, כשהתחלתי לבקש מההורים של ילדי החוג שלי להביא ספרים שהם אוהבים. ציורים מטורפים, כולל עמוד אחד שצריך להפוך, וסיפור מקסים על ילד שמתבאס רצח שאמא שלו בעבודה והוא לבד ומחליט לבנות לעצמו אמא רובוט שתהיה האמא שמושלמת. לי זה עשה אסוציאציות קצת לחיי הזוגיות שלי. הילדים מכל הגילאים אהבו את הספר עד מאוד והחלטתי שאני חייבת עותק שלו!
העציץ הריק - הוא סיפור שדווקא המטפלת שלי השאילה לי, בתשובה על הפוסט הזה שכתבתי על אצבעונית וזוגיות. זה היה מרגש במיוחד להיות בצד השני, שמקבל ספר ולא נותן. סיפור עַם סיני על קיסר שעושה תחרות בין ילדי הממלכה לתפקיד ממשיך דרכו. פינג המוכשר נאלץ להגיע לתחרות עם עציץ ריק, אחרי שנכשל להנביט את הזרע שניתן לו. הסוף מפתיע ומרגש ואני לא אגלה לכם! בשקל קיבלתי את:
התרסקות - של ניק הורנבי, האליל שכתב את "נאמנות גבוהה" (שלא קראתי, רק ראיתי את הסרט מלא פעמים) ואת "ארוכה הדרך למטה" המעולה. אין מצב שזה יהיה ספר רע.
חשבתי שנגמר. המשכתי ללכת לי בקניון עם השקית הכבדה כשגיליתי שגם "סטימצקי" לא חסכו במבצעים. במידה מסויימת - המבצע שלהם היה לא פחות שווה. במיוחד כשנזכרתי שיש לי כרטיס מתנה לא מנוצל שקיבלתי מהסתדרות המורים לפסח. 30% הנחה על כל הספרים. 35% אם עוברים את ה- 100 ש"ח. 40% אם עוברים את המאתיים. קניתי רק מה שלא היה במבצע ב"צומת".
חמש מכשפות הלכו לטייל - של רונית חכם. לכל הדעות ספר השנה של חוג הקטנטנים ושל כמה מהמטופלים שלי. כתבתי על זה בזמנו כאן.
מה נעשה עם ג'ינג'ר - סיפור מעולה של חיה שנהב על כלב שמאומץ בעודו גור ומתגלה כבעייתי מאוד כשהוא מתחיל להרוס את כל הבית והחצר. לא חסרים ילדים שמזדהים עם ג'ינג'ר. לי אישית הוא איפשר וונטילציה מדהימה, במיוחד בתקופה האחרונה, למקום שלי כמטפלת. הרצון האמביוולנטי של המשפחה - מצד אחד להיפטר ממנו כי הוא צרה ומצד שני להחזיק בו כי כבר נוצר קשר ואוהבים - הייתי בו לא מעט השנה.
אחרי שבעה ספרי ילדים, הבנתי שאני צריכה לפנות קצת מקום גם לעצמי. לא לוותר למרות קשיי הקריאה שלי השנה. אז על הורנבי מ"צומת" הוספתי לעצמי גם את:
אשה בורחת מבשורה של גרוסמן, שהוא הסופר האהוב עלי, אבל עם כל האהבה לא יכולתי להרשות לעצמי לקנות ספר ב- 98 ש"ח. עם 40% הנחה, לעומת זאת, זה הופך להיות יותר משווה. אני רק שומעת מסביב כמה הספר הזה מעולה. כבר כמה בלוגרים כתבו עליו. לי כתבה עליו קצת כאן.
ובהמלצת המוכרים של "סטימצקי"(שהיו פי אלף נחמדים מאשר ההם העמוסים ב"צומת ספרים"), קניתי לי גם את:
שבע מידות רעות של מאיה ערד - סופרת שעוד אף פעם לא קראתי. בחנות אמרו שהיא לגמרי מעולה, המאיה הזו. לא התווכחתי הרבה וקניתי. הרי זה לא שהוצאתי את הכסף מכיסי...
כשהבנתי שעוד נשאר לי סכום יפה בכרטיס של הסתדרות המורים, הלכתי ל"גלי" וקניתי לי סנדלים יפהפיים של האש-פאפיס. אתמול בערב רקדתי איתם בנוחיות ובאושר עד חמש בבוקר. אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת.
העמסתי את כל השקיות הכבדות בקושי רב על הסל הקטן של האופניים וירדתי בזהירות רבה את הגבעה חזרה הביתה. עכשיו רק צריך למצוא מקום על המדפים...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
