Fucking Union

לא יודעת אם בגילנו הרם מישהו שאין לו ילדים עוד שם לב, אבל בכל זאת אני מרגישה שמחובתי לציין: שנת הלימודים תשס"ט נפתחה רשמית!

בשנה שעברה הצטרפתי לצוות ביצפר רק אחרי החגים כי היו כלמיני שביתות שלא איפשרו לי להתחיל לעבוד (אז נסעתי לסיני ובכל זאת בסוף שילמו לי מההתחלה על הכל!). כך שהשנה זו היתה באמת הפעם הראשונה מאז שהייתי בת 12 שראיתי מה זה אומר לפתוח שנה בביצפר יסודי.

בשער עמדו ילדים שחילקו לכולם סוכריות, בזמן שהורים נרגשים פלטו טבעות עשן עצבניות ומחו דמעות חסרות כל פרופורציה. הילדים נראו יותר מבואסים משמחים וניסו להיערך לקראת המפלצת השנתית שלהם, הלא היא המחנכת. בחדר המורים לא משנה את מי שאלת - החופש היה נהדר. בשניה שחשפתי שהחופש שלי היה תאילנד גיליתי שאני מתקשה להמשיך שיחות עם אנשים. ראיתי להם בעיניים איך הם מחפשים איזו מורה או סייעת או אחות לברוח אליה שהיה לה חם ולח עם ילדים משועממים ושאיזה כיף, יום אחד היא לקחה את כל החמולה שלה למימדיון.

בטקס שנערך בחצר כולם נטפו מים על המצלמות. שלוש כיתות א' חדשות נכנסו לחצר בליווי המורות החדשות שלהם ונראו בשוק מוחלט. זה היה הרגע היחיד שקצת התרגש לי בגרון. לא ידעתי להסביר לעצמי את עצמי. ניסיתי לחשוב מה, לעזאזל, מרגש בילדים שנכנסים לראשונה למערכת כל-כך בעייתית. ואז הבנתי: הם עוד לא יודעים שזו מערכת בעייתית. הם חושבים שזה מקום נפלא, של גדולים. והתמימות האמיתית הזו אכן מעט מרגשת. וטיפ טיפה מעוררת תקווה.

כשכולם נכנסו לכיתות התגנבתי לספריית בית-הספר ו"השאלתי" מלאי של ספרים לחדר שלי. בזמן שסידרתי אותם על המדפים הגיעו אלי לביקור האלפים החדשים של החינוך המיוחד. יפים יפים, שוקיסטיים, נמוכים לאללה. זה החדר הכי כיפי בבית הספר, אמרה להם המורה ועשתה לי פרצוף של "יו, את לא מאמינה! אני אמורה כל השנה לשיר איתם שירים!" הבנתי שגם היא צריכה איזה כדור הרגעה והושבתי את הקטנטנים על הרצפה לשעת סיפור שהסתיימה אחרי רבע שעה. הם היו מתוקים להפליא. בהמשך נשמע מה יש בתיק שכל אחד מהם סוחב על הגב.

בדרך הביתה עצרתי אצל הבוסית שלי (חוץ ממנהלת בית הספר יש לי עוד כמה בוסיות), שסיפרה לי על מחקר הדוקטורט שלה ובלי למצמץ אמרה לי שהיא גילתה שברגע שהילדים נכנסים לכיתה א' הם מפסיקים לשאול שאלות. אלוהים שתשמור עליהם! אז אלה אחד מהיעדים שלי השנה - לגרום להם לשאול שאלות. אחר-כך לקחתי מלאי של ספרים ומשחקים וקלפים טיפוליים ופלסטלינות ועפרונות וכל מה שהיה להם שם והעמסתי על האוטו שלי.

אז זהו, הנה מתחילה לה שנתי השניה במערכת החינוך. ואני אנצל את הפז"ם היפה שצברתי שם לפסקה אחת רצינית: אמרו בחדשות שבספטמבר הרבה יותר ילדים נפגעים בתאונות דרכים מכל חודש אחר. אני יכולה להבין למה. הם באמת עוד בשוק. וקצת מאבדים את הכיוון. ויש להם המון המון דברים חדשים על הראש. אז אם אתם נתקלים בהם תזהרו איתם, טוב? ושתהיה שנת לימודים מוצלחת!