תמיד אני אומרת - לא בלי רחמים עצמיים - שמעולם לא חזרתי מיציאה לפאב או למסיבה או לארוע שבאתי אליהם לבד או עם חברים - עם בחור. אף פעם לא הבנתי איך זה קורה. מה אני צריכה לעשות כדי שבחורים ירצו להמשיך איתי את הערב, או, מי ישמע, יזמינו אותי לדייט נוסף. מעט השיחות שהצלחתי לנהל תמיד במסיבות או פאבים נגמרו - ללא יוצא מן הכלל - בביי מבוייש ו/או נבוך. אף פעם לא מעבר.
אבל משהו השתנה. ואני לא יכולה להגיד מה כי שני דברים קרו ביחד: חזרתי מחודש מאוד גדוש חברתית בתאילנד ועשיתי פוני. זה או זה, או אולי שניהם, או אולי תוצר של עלייה בבטחון העצמי כתוצאה מאחד מהם או משניהם (נראה לי שכיסיתי בערך את כל אפשרויות המחקר) הובילו לעובדה ששבוע אחרי שבוע קורים דברים מאוד משמחים כשאני יוצאת מהבית. במחשבה חמישית, שנובעת מהעובדה שאני עדיין קצת שיכורה גם עכשיו, אולי גם לאלכוהול יש כאן תפקיד לא מבוטל.
לפני שבוע, ביום חמישי, הלכתי למסיבת בירה עם חברים. הרבה מדי אלכוהול שהוביל לשכרות מהסוג הגרוע, מלא מים שחברים דואגים הביאו, התאוששות מהירה, פטפוטים עליזים, בחור חתיך ו... הופ. בארבע בבוקר מצאתי את עצמי במיטה של בנאדם זר וחתיך, ערומה, עושה סוף סוף את הסקס שכה ייחלתי לו ואפילו נהנית מליון. בשבע בבוקר כבר הייתי על מונית מבלי שהחלפנו טלפונים. הרגשתי שאני לגמרי ממשיכה את תאילנד עם משפטי ה"פעם ראשונה ש..." רק שעכשיו זה היה: פעם ראשונה שחזרתי ממסיבה לבית של בחור שלא הכרתי קודם. ופעם ראשונה שלא החלפתי טלפונים עם בחור ששכבתי איתו. מאוד שמחתי על זה, אם כי הרגשתי שלגמרי מיציתי את הקונספט.
היום (או בעצם כבר אתמול... יא וואראדי - מאוחר!) הלכתי למסיבת בריכה במושב עם חברים. הרבה מדי אלכוהול שהוביל לשכרות מהסוג הגרוע, מלא מים שחברים דואגים הביאו, התאוששות מהירה, פטפוטים עליזים, בחור חתיך ו... הופ. בשלוש בבוקר מצאתי את עצמי שותה קפה אחרי קפה (דל שומן. פחחח... אחרי כל האלכוהול הזה, מישהי עוד מנסה לשכנע את עצמה שהיא סופרת נקודות) ומנהלת שיחה ערה ומעניינת במיוחד עם יפיוף-אינטליגנט-רגיש, שלגמרי נראה שאני בעניין שלו. היות וגם הוא היה בעניין שלי, החלטתי הפעם להפרד בנשיקה חמודה על הלחי ובהבטחה שבפעם הבאה אני משלמת.
אז אני לא יודעת. ללא ספק תאילנד פתחה אותי, שחררה לי כמה עכבות בקשר לפגישות עם אנשים חדשים, לימדה אותי לפתח בקלות רבה יותר סמול-טוקס ראשוניים. אבל מצד שני, רבותי, אי-אפשר להתעלם מאפקט הפוני משמח הלב!
עם או בלי קשר, השיר הזה התנגן לי היום באוטו בדרך למסיבה. והתחבר לי גם לערב המשובח שהיה אצלי אתמול וגם לבכלל. אמנם בגירסה של דני ליטני הוא יותר מוצלח, אבל ההמרה ללשון נקבה יותר יפה לי :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
