כשרוח סתוית קלה מנשבת בגג שלי, כמו עכשיו, היתושים לא באים לאכול אותי וזה נעים במיוחד לשבת שם, לעשן סיגריה ולהעריך את המקום שאני נמצאת בו.
נעים גם שהבית שהשתפץ מול הגג שלי נצבע בצבע קרמי עדין והסיר סוף סוף את פיגומיו. עכשיו אפשר לראות את עזריאלי ואת הצאלון עם הפריחה האדומה העזה ללא הפרעה.
עוד יותר נעים לדעת שבינתיים הבית שלי, ועל הדרך גם הגג, לא נמכר לשום שכן מליונר. בעלת הבית (המליונרית בעצמה) דורשת עליו מחיר מופרז והוא סיפר לי בכנות מרוממת-נפש שבינתיים המשא ומתן תקוע. מי אמר שתקוע זה דבר רע?
טיפ-טיפה פחות נעים שאין לי כרגע כמעט שום ציור שתלוי על הקירות, אבל זה זמני ומסיבות טובות. מחר הציורים שלי יוצגו בתערוכה בסטודיו עם השם המלא שלי, לצד ציורים של תלמידים אחרים. אני מתרגשת מזה פחות מאשר בפעמים הקודמות, אולי כי כבר חודשיים וחצי לא ציירתי שומדבר חדש, אבל יהיו שם הרבה ציורים שלי שאני אוהבת מהשנה האחרונה ובטח כשאני אראה אותם תלויים שם זה ישמח את ליבי עד מאוד.
נעים ולא נעים להיות ברשימת הבלוגים הפעילים. גם סוג של גג שאני עוד לא בטוחה איך אוכלים אותו. מסתבר שהרבה בלוגרים שאני לא מכירה נכנסים לפה עכשיו דרך הקישור ההוא, מה שמגדיל לי את הכניסות בהמון ומן הסתם משאיר אותי שם עוד. סוג של מעגל סגור במסיבת הגג הבלוגספרית.
אבל הכי נעים היה לחזור אתמול עם היפיוף-אינטליגנט-רגיש מיציאה בתל-אביב הישר לגג שלי, לפטפט קצת בשקט הלילי ודי מהר למצוא את עצמי עירומה באויר הפתוח. מבט מסביב לימד אותי שאין מצב שמישהו מהרחוב או מהבתים השכנים רואה משהו. פרטיות מבורכת. אז אמנם הרגישות שלו מופנית בעיקר לעצמו כרגע, אבל לגעת בבחורה הוא יודע ממש טוב, תודה לאל, מה שצבע לי את לילות השבוע האחרון בתחושות סיפוק מהטובות שהיו בחיי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
