לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

Fucking Union


מומו ניצבה באמצע הכיכר העגולה. היא חשבה על קולות הכוכבים ועל פרחי-השעות. ואז התחילה לשיר בקול צלול (מיכאל אנדה)
Avatarכינוי: 

בת: 49





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2011    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

להיות אמא




חנוכה נגמר והעבודה האמיתית עם הילדים מתחילה עכשיו. המורים והגננות כולם סופרים עוד חודשיים וחצי לחופש פסח הנכסף ועד אז, כולם יודעים, יש הרבה מה לעשות. אז אחרי שתי פגישות עם הורים שהחופש מוטט אותם וטיפול בארבעה ילדים חדשים שמתחילים להבין מה זה אומר לקבל את תשומת ליבי המלאה, התיישבתי ליד קבוצת ילדים בני חמש שלא זקוקים לטיפול אבל מקבלים ממני ונותנים לי מלאי אהבה. הם ציירו ציורים ואני פטפטתי איתם. בתוך כל השיחות היתה גם אחת כזאת:

 

שיר (שם בדוי): את אמא?

מומו: לא

שיר (שומטת לסת, לוקחת נשימה, מביטה בי בעיניים ומתקשה להאמין): את לא אמא?

מומו (מחייכת): לא, אני לא.

שיר: אבל איך זה יכול להיות? את צעירה!

מומו: ואם אני צעירה אז אני חייבת להיות אמא?

שיר: כן!

מומו: אז זהו, שלא

שיר (עדיין הלסת שמוטה, מסתכלת לי שוב בעיניים, מצחקקת בחוסר נוחות): די, נו, את סתם צוחקת עלי

מומו: לא, שיר, אני אומרת לך את האמת.

שיר: אבל את צעירה!

מומו: גם את צעירה. למה את לא אמא?

שיר: כי עוד לא התחתנתי

מומו: גם אני לא

הסייעת (שעוברת שם בדיוק, מנסה להסוות את הלסת השמוטה): בקרוב, בקרוב, בעזרת השם

מומו (ממלמלת): בדיוק, בעזרת השם

שיר: טוב, אז אני אצייר לך ציור

מומו: אני מאוד אשמח לקבל אותו.

והיא ציירה.

 

השיחה הזו העלתה בי, באסוציאציה לא ברורה, את הפרק האחרון של "בית הבובות". מי שלא ראה ומתכנן - זהירות, ספויילר!

 

אחד ה"בובות" מתוכנת להיות המאהב המושלם. בדיעבד מסתבר שקתרין - המנהלת של הבית - היא שהזמינה אותו. הוא מגיע אליה לסופשבוע והאהבה ביניהם מושלמת, כיאה לצריבה שעשו לו. קתרין נקרעת מבפנים, חצי מתענגת על האהבה המדהימה ביניהם חצי צוחקת על עצמה שהיא לא מצליחה להשיג כזו אהבה אמיתית בחיים. בשלב מסוים הוא אומר לה, מאוהב, שאם היה יכול ליצור אישה מושלמת בשבילו היה יוצר מישהי בדיוק כמוה. היא תוהה בציניות אם היקום לא ייחרב כשדבר כזה יקרה.

 

אז זה מה שאני חושבת: בשלב הזה של החיים שלי כבר צרובים בי כל-כך הרבה זכרונות וחוויות, שהסיכוי למצוא מישהו שיתאים לכל הדבר הזה הוא אפסי. בעיקר שגם הבחורים הפוטנציאליים מגיעים עם מטענים משל עצמם. הזוגות המצויינים שאני מכירה הכירו בגיל צעיר יחסית וגדלו ביחד לתוך מי שהם היום. אבל אני מרגישה (שומעת שיר?) שאני כבר לא צעירה. גדלתי עם אנשים אחרים ובמקומות אחרים והגמישות הזהותית שלי כבר לא כמו שהיתה פעם. לפעמים, ודווקא כשאני מתגמשת, אני מגלה כמה מעט גמישות יש בבחורים שאני יוצאת איתם. אז אני כבר באמת לא סגורה מה הפתרון. חוץ מלהזמין לי בובה, כמובן :)

 

חשבתי שכל ההתעסקות הזו לאחרונה מדירה שינה מעיני. עברתי כמה לילות קשים עם התעוררויות בשעות פסיכיות כמו חמש או שש בבוקר. רק הבוקר גיליתי שאלה לא חלומות רעים שמעירים אותי אלא פילי. החוצפנית נעמדת מול הארון שליד הראש שלי ומגרדת אותו עד שאני מתעוררת. היא לא רוצה לצאת, היא לא רוצה לאכול, היא סתם רוצה שאני אקרא לה למיטה ואלטף לה את הראש! תכל'ס, מה אני צריכה להיות אמא לתינוק אנושי כשיש לי כזו תינוקת בבית?

נכתב על ידי , 20/12/2009 22:59   בקטגוריות הלסבלוגרית שבי, חדר מורים, מיאו חתולה, צרצר מצרצר צרצורו  
45 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הראשון ביולי


יצאתי, רשמית, לחופש הגדול.

 

את סיום עבודתי בבתי הספר ליווה וירוס בטן אלים שלא נשמע כמותו בתולדות גופי בן ה(כמעט) 34. אחרי לילה ללא שינה של הוצאת נוזלים רב מימדית, מאסיבית ומכאיבה ביותר, נאלצתי ללכת להיפרד מעשרים ושישת מטופליי הקטנים. כולי מעולפת, לבנה, מיובשת ונטולת אנרגיות החזרתי להם את הציורים, הפסלים והסיפורים שיצרו במהלך פגישותינו המשותפות, חיבקתי אותם ואיחלתי להם חופש נעים. 25 מתוכם לא אראה יותר בחיים. אולי אולי באחת אמשיך לטפל בשנה הבאה, אבל גם זה לא בטוח כי יעבור עוד זמן עד שיואילו לספר לי במשרד החינוך איפה ואם בכלל אני ממשיכה לעבוד בספטמבר. ככה זה כשאין לך קביעות ואת מסתכסכת עם המנהלת שלך על עניינים אידיאולוגיים ו/או עקרוניים.

 

הוירוס ההוא נחת אצלי רק ל- 24 שעות אבל הרבה הספיק לקרות בינתיים, כולל שני ערבים של כוכב נולד. למרות שהוא לא מהמפנקים, קפץ אלי הקיבוצניק (כך נקרא לו בינתיים, באין שם אחר שעולה לי לראש) כדי להביא לי קולה. הוא קיבל על זה בוסט של נקודות בעדו, שמאזנות כרגע את כל הנקודות שאני אוספת, בעוונותי, נגדו. אז בסדר, אמרתי שאני לא אתפור תיקים יותר. אז אמרתי. אתם לא מצפים ממני להשתנות תוך פוסט אחד, נכון?

 

הטלביזיה היחידה שהוא רואה היא ערוץ הספורט, אבל הוא הסכים לראות קצת גם את הכוכב עם הסמרטוט שהייתי. בערב שאחרי כבר בא חברי הטוב והנאמן לראות איתי את החצי השני. אני לא יכולה להגיד שכל זה עשה לי טוב לבטן, אבל אני כן אגיד ככה: שגיא אוסי - גרסה מכוערת של אושרי כהן. הוא מעצבן אותי - להעיף. אלמוריש הורס ולא משנה מה ישיר, מזל האתיופית שרה מקסים מקסים למרות שיש לה פרצוף מעצבן ואת אמור אני רוצה בשלישיה, למרות שאני מבינה שהיא תעוף כנראה די מהר. עדי כהן דווקא היתה יציאה טובה. חבל שהקהל מקשיב כמו עדר לכל תנועת יד שצדי עושה. חובי מדליק אותי וההיא מניו-יורק טובה, אבל יותר מדי אהובה על-ידי השופטים ויותר מדי כוסית וזה עושה לי משום מה אנטי. כל המשתתפים, ללא יוצא מן הכלל, איכזבו אותי בבחירת השירים שלהם. אני והחבר העלינו השערה שיש כאן מסחרה מטורפת סביב בחירת השירים ושאין מצב שהם בוחרים אותם לבד וללא שיקולים מסחריים כבדים. חבל! חוץ מזה שאף אחד לא באמת הפיל אותי ואני מתגעגעת למרינה מקסימיליאן בלומין. שאני אתחיל לראות ערוץ 24?

 

בין לבין, אחרי כל הפרידות מהילדים, עישנתי את הסיגריה האחרונה שלי לכבוד סיום השנה. אני לא מבטיחה שזה יצליח. בינתיים אני כבר שתי יממות בלי קופסת סיגריות משלי ועם שתי סיגריות ששנוררתי. אתמול הצלחתי לבדוק יותר מעשרים עבודות של סטודנטים בלי הפסקת סיגריה. זה היה קשה מנשוא. אחת אחרת הציעה לי לקנות לי קרטיבים או ארטיקים (דיאט, נו) שאשתמש בהם כפרס, במקום הסיגריה שעשתה את זה עד עכשיו. אם יש לכם רעיונות נוספים לפרסים שלא נוגעים בהכנסת עשן לריאות שלי - אשמח מאוד לשמוע. אחרת אני לא יודעת איך אשרוד עוד 150 מבחנים, 80 עבודות (12 עמודים באנגלית כל אחת) ודייטים מלאי ספקות ותיקים נערמים עם הקיבוצניק.

 

ניסיתי להרכיב עכשיו את הקליפ שלי לשיר האודישנים עם אושרי, חובי, אמור, מזל ורוני. מדליק. אבל נתקע לי באמצע של "רציתי לשיר" עם אושרי. אז בינתיים שיר קיץ אחר, מאוורר כזה, ששמעתי אתמול בערב ברדיו של הקיבוצניק ואני מתה עליו!

 

נכתב על ידי , 1/7/2009 16:45   בקטגוריות חדר מורים, חירות, ישר לוריד, מוסיקת המקרה, צרצר מצרצר צרצורו  
44 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
99,879
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 30 פלוס , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למוֹמוֹ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מוֹמוֹ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)