לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

Fucking Union


מומו ניצבה באמצע הכיכר העגולה. היא חשבה על קולות הכוכבים ועל פרחי-השעות. ואז התחילה לשיר בקול צלול (מיכאל אנדה)
Avatarכינוי: 

בת: 49





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2011    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

Chapter One we didn't really get along


חזרתי מדייט צהריים בגבעתיים ונכנסתי ישר לשנ"צ מבורך. כבר הרבה זמן לא היה מן דייט כזה, של היכרות, עם מבוכה בהתחלה ובמהלך ובמיוחד ברגע הפרידה. הוא היה לי מאוד יפה, והיה קשה לי לנתק את יופיו מכל שאר מה שהלך שם, שלא היה לרוחי ברובו.

 

בשנ"צי המצויינת חלמתי חלום. מישהו - איזה גבר - פגע בי. לא יודעת בדיוק איך. אז קוקסטא וגנצו ואולי עוד כמה החליטו להתנקם בו בשבילי. מסתבר שקיים עולם חלופי - וירטואלי לגמרי - והן מכנסות את כולנו ביחד באיזה חדר תלת מימדי ועושות לבחור טילטולים נוסח "חטופים". היות ואני לא מכירה את העולם הוירטואלי הזה אני רק צופה והוא סתם קורבן. אני זוכרת שאני שואלת אותן מה יקרה אם יעזוב את המחשב, וגנצו עונה שעובדה שהוא לא עוזב וכנראה הוא רוצה להיות כאן. אח"כ אני רואה רגליים חטובות עם סנדלי טורקיז מהממות על עקבים גבוהים. אני מבינה שזו הדמות שקוקסטא בחרה לעצמה בעולם ההוא ורואה אותה גוררת את הכיסא שעליו יושב הבחור לחדר אחר. מכיוון שאני לא מתמצאת במה שקורה שם אני נשארת במקומי ולא יודעת מה הן עושות לו בהמשך.

 

כשהתעוררתי כבר היה חשוך. ראיתי את פילי, שחגגה זה מכבר 11 אביבים, ישנה בשלווה על מיטתי. אתמול בערב הוצאתי 670 שקל על וטרינר שבא לבדוק למה היא עושה קולות של גוססת. בכל 15 השנים בהן אני מגדלת חתולים לא הוצאתי מעולם כזה סכום על וטרינר. גם לא כשאמא של פילי התגלתה כחולה באסטמה. גם לא כשחצי האח של פילי חטף דלקת בדרכי השתן ויצא לו דם. גם לא כשפילי ננשכה ברגל על-ידי חתול רשע מהחצר. אבל ככה זה הוטרינרים החדשים - הם מתעקשים לערוך בדיקות דם ולעשות רנטגנים ולהחדיר אינפוזיות ומה שרק אפשר. ואז לגבות על זה סכומי עתק. גם העובדה שהוא הסכים לבוא לביקור בית עלתה לי. אבל זהו מחיר ההיסטריה. אחרי יומיים של חתולה שלא זזה מהמרבץ שלה ולא אוכלת נשברתי והזמנתי אותו. מישהו מכיר וטרינר הגון וקצת פחות נלהב באזור גבעתיים?

 

אני לא רגילה להיות לבד בבית בשישי בערב, אבל היה לי נעים, במיוחד עם הידיעה שפילי התאוששה לגמרי והיא לא הולכת למות לי בקרוב. אז עירבבתי לה עוד כדור אנטיביוטיקה ורוד עם הטונה האהובה עליה ולעצמי הכנתי פסטה ברוטב פטריות ועגבניות ושמנת ואגוז מוסקט והתיישבתי לראות את "המפענחת" המצויין שהקלטתי אתמול בערב. רק אז ראיתי את הסמס מהבחור שכתב לי שאני נראית מאוד טוב. כתבתי לו שגם הוא מאוד יפה. השיחה הלילית שבאה בעקבות הסמסים הבהירה לי שכמה שלא אסכים להתפשר - אני לא יכולה להכריח את עצמי לצאת עם מישהו שהוא רק יפה. מפריע לי שאין לו עבודה או השכלה, מפריע לי שהוא גר עם אבא שלו בגיל 34, מפריע לי שיש לו חרדות חברתיות, שהוא מתקשה להתנסח באופן ברור, שהוא מעולם לא טייל, שספרים לא מעניינים אותו, שאין לו חברים. אני חושבת שעם כל אחת מההפרעות האלה הייתי מצליחה להתמודד איכשהו, במיוחד לאור העובדה שהוא אוהב חיות וזכר לשאול מה שלום פילי, אבל כל זה ביחד קצת יותר מדי בשבילי. אז אני אצטרך כנראה להגיד לו שלא.

 

חוצמזה, אלויס קוסטלו מגיע לארץ. לא יודעת מה לחשוב על זה, אבל הנה שיר אהוב בינתיים

 

נכתב על ידי , 17/4/2010 00:49   בקטגוריות אתרי היכרויות, מסיבת התה של מומו, מיאו חתולה  
51 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



להיות אמא




חנוכה נגמר והעבודה האמיתית עם הילדים מתחילה עכשיו. המורים והגננות כולם סופרים עוד חודשיים וחצי לחופש פסח הנכסף ועד אז, כולם יודעים, יש הרבה מה לעשות. אז אחרי שתי פגישות עם הורים שהחופש מוטט אותם וטיפול בארבעה ילדים חדשים שמתחילים להבין מה זה אומר לקבל את תשומת ליבי המלאה, התיישבתי ליד קבוצת ילדים בני חמש שלא זקוקים לטיפול אבל מקבלים ממני ונותנים לי מלאי אהבה. הם ציירו ציורים ואני פטפטתי איתם. בתוך כל השיחות היתה גם אחת כזאת:

 

שיר (שם בדוי): את אמא?

מומו: לא

שיר (שומטת לסת, לוקחת נשימה, מביטה בי בעיניים ומתקשה להאמין): את לא אמא?

מומו (מחייכת): לא, אני לא.

שיר: אבל איך זה יכול להיות? את צעירה!

מומו: ואם אני צעירה אז אני חייבת להיות אמא?

שיר: כן!

מומו: אז זהו, שלא

שיר (עדיין הלסת שמוטה, מסתכלת לי שוב בעיניים, מצחקקת בחוסר נוחות): די, נו, את סתם צוחקת עלי

מומו: לא, שיר, אני אומרת לך את האמת.

שיר: אבל את צעירה!

מומו: גם את צעירה. למה את לא אמא?

שיר: כי עוד לא התחתנתי

מומו: גם אני לא

הסייעת (שעוברת שם בדיוק, מנסה להסוות את הלסת השמוטה): בקרוב, בקרוב, בעזרת השם

מומו (ממלמלת): בדיוק, בעזרת השם

שיר: טוב, אז אני אצייר לך ציור

מומו: אני מאוד אשמח לקבל אותו.

והיא ציירה.

 

השיחה הזו העלתה בי, באסוציאציה לא ברורה, את הפרק האחרון של "בית הבובות". מי שלא ראה ומתכנן - זהירות, ספויילר!

 

אחד ה"בובות" מתוכנת להיות המאהב המושלם. בדיעבד מסתבר שקתרין - המנהלת של הבית - היא שהזמינה אותו. הוא מגיע אליה לסופשבוע והאהבה ביניהם מושלמת, כיאה לצריבה שעשו לו. קתרין נקרעת מבפנים, חצי מתענגת על האהבה המדהימה ביניהם חצי צוחקת על עצמה שהיא לא מצליחה להשיג כזו אהבה אמיתית בחיים. בשלב מסוים הוא אומר לה, מאוהב, שאם היה יכול ליצור אישה מושלמת בשבילו היה יוצר מישהי בדיוק כמוה. היא תוהה בציניות אם היקום לא ייחרב כשדבר כזה יקרה.

 

אז זה מה שאני חושבת: בשלב הזה של החיים שלי כבר צרובים בי כל-כך הרבה זכרונות וחוויות, שהסיכוי למצוא מישהו שיתאים לכל הדבר הזה הוא אפסי. בעיקר שגם הבחורים הפוטנציאליים מגיעים עם מטענים משל עצמם. הזוגות המצויינים שאני מכירה הכירו בגיל צעיר יחסית וגדלו ביחד לתוך מי שהם היום. אבל אני מרגישה (שומעת שיר?) שאני כבר לא צעירה. גדלתי עם אנשים אחרים ובמקומות אחרים והגמישות הזהותית שלי כבר לא כמו שהיתה פעם. לפעמים, ודווקא כשאני מתגמשת, אני מגלה כמה מעט גמישות יש בבחורים שאני יוצאת איתם. אז אני כבר באמת לא סגורה מה הפתרון. חוץ מלהזמין לי בובה, כמובן :)

 

חשבתי שכל ההתעסקות הזו לאחרונה מדירה שינה מעיני. עברתי כמה לילות קשים עם התעוררויות בשעות פסיכיות כמו חמש או שש בבוקר. רק הבוקר גיליתי שאלה לא חלומות רעים שמעירים אותי אלא פילי. החוצפנית נעמדת מול הארון שליד הראש שלי ומגרדת אותו עד שאני מתעוררת. היא לא רוצה לצאת, היא לא רוצה לאכול, היא סתם רוצה שאני אקרא לה למיטה ואלטף לה את הראש! תכל'ס, מה אני צריכה להיות אמא לתינוק אנושי כשיש לי כזו תינוקת בבית?

נכתב על ידי , 20/12/2009 22:59   בקטגוריות הלסבלוגרית שבי, חדר מורים, מיאו חתולה, צרצר מצרצר צרצורו  
45 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
99,879
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 30 פלוס , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למוֹמוֹ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מוֹמוֹ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)