בכל אחד מבקרי ראשון שני ושלישי השעון מצלצל לי בנודניקיותו בשבע. מוקדם לי שבע. אני מנסה להתעלם אבל מבינה שהקימה הכרחית והברזות מכל סוג שהן כמעט ולא באות בחשבון. אני מושכת את עצמי מהמיטה ומנסה להתארגן ביעילות למרות שקורי השינה עוד פרושים לי על כל הנפש. בשמונה כבר אשב מול המטופל הראשון שלי או אחד ההורים שלו - לפעמים בחדר הטיפולים שעיצבתי לפני שנתיים בבית-הספר, לפעמים בישיבה מזרחית על שטיח מאולתר בפינה של גן ילדים - ואטפל.
עד אז אני מוצאת נחמה פרטית קטנה בקפה שאני מכינה לי לנסיעה - כוס חד פעמית עם מכסה פלסטיק מלא בנוזל החם והמעורר הזה, שמתיישב בשקע העגול ליד תיבת ההילוכים ומתחת לרדיו שמנגן לי שירים של בוקר.
כבר כמה חודשים שאני מתחבטת עם שאלת המשך עתידי כמטפלת. גם אם ברור לי שהמסגרות שאני עובדת בהן לא מתגמלות אותי - כלכלית, נפשית ואינטלקטואלית - עדיין קשה לי לחשוב על עצמי בלי הילדים בחיי, בלי היצירה, בלי יופיה של הנפש, בלי הזהות שלי כמטפלת שעמלתי שנים כה רבות כדי לטפחה מול עצמי. אבל ההחלטה נפלה בשבוע האחרון, מבלי ששיתפתי בה את המנהלות שלי, ואיתה ההקלה העצומה שבידיעה שכל הסבל הזה, כל הכאב, כל הדמעות והאבל וקשיי החיים - כל אלה ששייכים לאחרים יתרחקו ממני לזמן מה.
נותרו עוד 7 שבועות עד סוף השנה. בחדר הטיפולים בבית-הספר תלויים סקוטשים עם קרונות של רכבת, ממוספרים מ-7 עד 1. הרכבת תלויה שם מתחילת השנה ואני יודעת שזה הזמן להתחיל להביא אותה לתחנה האחרונה. מורידים את הקרון השביעי, ואז השישי ואז החמישי... ואני כבר יודעת שזה עוזר לילדים לעבד את תהליך הפרידה בדרך שהיא גם ויזואלית וגם סימבולית וגם מאפשרת מרחב.
פתאום קלטתי שבזמן שהקרונות הם של הילדים, בשבילי הספירה לאחור מתחילה עם כוסות הקפה שאני עוד צריכה לקנות לעצמי. עוד 20 בקרים נותרו לי להעביר בדרך הזו, המתעוררת אל יום מלא בהכלה של אחרים. עוד 20 כוסות קפה ו- 20 מכסים. עוד 20 בקרים עם ילדה אחת חכמה ושותקת, ילדה אחרת שאיבדה את אימה בפתאומיות רק אתמול, ילד שלא מצליח להאמין בעצמו, ילד אחר שלא יודע איך לגרום לסביבתו לאהוב אותו, אמא שעסוקה בעצמה יותר מאשר בילדיה, אבא שמתקשה לגדל לבד את ביתו אחרי שהבריח אותה לארץ והשאיר את אימה מאחור... לכל מטופל יש סיפור מלא ועגול, עם היסטוריה עשירה, משפחה מורכבת, שאלות שאין עליהן תשובה, רגשות שעולים על גדותיהם - ומכל הסיפורים האלה אני צריכה להתחיל עכשיו להיפרד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
