לרגעים בודדים, שם בין ה 2009 וה 2010, הצלחתי לשחרר את כל המועקות, הסדקים של הלב, החישובים, הדאגות מהעתיד, הבטחון העצמי הרעוע. זכרתי איך בשנה שעברה בחצות עברתי כאן על יוטיובים של התנשקויות והחלטתי שהפעם אני יוצאת לעולם הגדול ומביאה את ההר למוחמד, כלומר, את הנשיקה לשפתי.
אז למרות השבוע העמוס לעייפה שעבר עלי ולמרות שהיו לי שיעורים קשים ומתסכלים בחמישי בערב, העברתי הוראה לבנק הכוחות להוציא מעט מחסכונותי ויצאתי לחגוג. בחצות נתתי נשיקות בלחי לכמה חברות ואיחלנו אחת לשניה הרבה טוב ואהבה. חברה יקרה, שפגשתי בטיול בתאילנד, הודיעה לי בזמן שהשקנו כוסיות קאווה, שמעכשיו חיים פה כמו שם - בקלילות, בחיוך, בלי יותר מדי הסתבכויות. אחרת שאלה מה עשינו לפני עשר שנים ואני נזכרתי בגשר שמוביל לסינמטק בירושלים, בפעמונים שהגיעו מכיוון העיר העתיקה ובנשיקה עם א' שהיה אז חבר שלי. אני לא חושבת שמאז התנשקתי עם מישהו בסילבסטר, למרות המיתולוגי שתפס כמה שנים מחיי בעשור האחרון.
כבר קצת התאכזבתי שלא הצלחתי להשיג את מטרתי, אבל מסתבר שהייתי צריכה לצרוך עוד קצת אלכוהול, אומץ ואמונה, והנשיקה שהבטחתי לעצמי הגיעה באיחור קל של שלוש שעות, בזרועותיו של בחור יפהפה וגבוה, חכם וחמוד, שגם - איזה מזל - יודע לנשק נהדר תוך כדי משחק בשיער. מנהל הבנק שלי היה מבסוט. ההשקעה חזרה עם ריבית. מישן אקומפלישד!
ערימות של ארועים קרו בעשור הזה. לפעמים אני מתקשה לזהות את עצמי כאותה האחת כמו לפני חמש שנים או שבע. הזוגיות הרצינית עם א', הפרידה המטלטלת, סיום התואר הראשון והתחלת השני, ההתאהבות במיתולוגי והביחד המפעים איתו, הטיולים בחו"ל, הפרידה הקשה לעיכול, התאונה וכל הניתוחים שבאו בעקבותיה, סיום התואר השני, העבודה ההזויה בהייטק, התזה שאמורה היתה להוביל ישירות לדוקטורט, הטיפולים בילדים והתרגולים במכללה, הספרים שאני זוכרת ואלה שכבר שכחתי, הרישומים בעיפרון או בפחם, הציורים באקריליק ולאחרונה גם בשמן. וכל החברים הרבים שבאו והלכו, הלכו ובאו. רבים מהם נעלמו מחיי ממש בחודשים האחרונים בזמן שאחרים חדשים הצטרפו.
והדייטים, והסקס, וההתאהבויות, ושברונות הלב.
והאחייניות היפהפיות שלי שנולדו בעשור הזה.
והכתיבה - הרבה ביומן ואז פה.
והמוסיקה. תמיד המוסיקה. היא הוציאה 7 קליפים שונים לשיר הזה. אני בחרתי בלבבות:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
