לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

Fucking Union


מומו ניצבה באמצע הכיכר העגולה. היא חשבה על קולות הכוכבים ועל פרחי-השעות. ואז התחילה לשיר בקול צלול (מיכאל אנדה)
Avatarכינוי: 

בת: 49





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2007    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2007

רושם ראשוני


הרבה אנשים ראו אותי בשבוע האחרון, אחרי ששנתיים הייתי קבורה בתוך ההחלמה שלי ובתוך מגדל רב-קומות חסר אויר. לכולם אותה ההבעה: איך השתנית! עשית משהו לשיער? את נראית נפלא! זוכרים איך היא נראתה אז? מומו, ממש נפלא לראות אותך. וגם רזית נכון? את חצי! תביאי חיבוק, בחיי, את כל-כך יפה וקורנת!

ואני נבוכה. לפני שנתיים הייתי 4 קילו פחות מעכשיו, השיער שלי היה צבוע בלונד, למדתי ועבדתי במה שאהבתי... אמנם הייתי אחרי פרידה כואבת ואחרי תאונה, וברור שנראיתי לא הכי טוב, אבל משהו עקרוני כאן בכל זאת לא מסתדר. ואז אני חושבת: אני כבר יודעת שאני טובה ברושם ראשוני. יש משהו בפגישה הראשונית איתי שעושה לאנשים להתלהב. ואחר-כך, זמן קצר אחר-כך, זה דועך. ההתלהבות יורדת, הם כבר לא מחמיאים, משהו בזוהר מתעמעם נורא. ככה זה עם כמעט כל הדייטים שיצאתי איתם בשלוש השנים האחרונות. ככה זה עם מקומות עבודה. ככה זה בפגישות מחודשות של אחרי הרבה זמן. מה קורה שם אחרי שלוש פגישות? מה קורה כשמכירים אותי לאורך זמן? מה הם מגלים עלי שלא גילו מיד? איזו מפלצת בי יוצאת החוצה ומבהילה כל-כך? למה אני מצליחה להחזיק את הקסם והיופי כל-כך מעט? ולמה, תמיד כשרואים אותי אחרי הרבה זמן נראה להם שאני יותר יפה, יותר רזה, יותר מקסימה מאיך שהייתי כשהכירו אותי ביומיום שלי?

 



נכתב על ידי , 29/6/2007 11:32   בקטגוריות לא מחוברת  
98 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פגישה לאין קץ


עוד פגישה ועוד פגישה
את אומרת שאין לך תחושה
משמיע וידוי
רמזים על פיתוי
לא יודע אם יש עוד סיכוי,
לשינוי.

 

ביום שני פגשתי את מנהל המחלקה הפסיכיאטרית שבה עבדתי, איש גדול, כדי שיעזור לי קצת להתיישר בכיוונים המקצועיים שאני הולכת לקראתם. השורה התחתונה שלו היתה: פגישות. תיפגשי עם כמה שיותר אנשים, תפרשי לך רשת. כך תמצאי מנחה, כך תמצאי עבודה וכך גם תתקדמי לכיוונים שרצויים לך. כל יום פגישה עם מישהו, את שומעת? שמעתי. מיד אחרי הפגישה הזאת נסעתי לבאר-שבע לפגישה עם המוות, וסימנתי וי. שתי לוויות בחודש וחצי קצת כבד עלי. נראה לי שעם הפגישות האלה גמרתי לעת עתה, לא שזה תלוי בי בעצם...

 

למחרת נסעתי לחיפה, להפגש עם אמי הרוחנית מהתואר השני ובעלה שהוא איש חשוב באקדמיה. הם ישבו איתי שלוש שעות, שמעו את הרעיונות שלי, שאלו שאלות מנחות ונפעמו מעולם הבלוגים שפרשתי לפניהם. הפגישה נגמרה בקול תרועה רמה: החוג לספרות יקבל אותי אליו בזרועות פתוחות, עם שתי מנחות פוטנציאליות שאני רק צריכה לבחור ביניהן, ועוד פסיכולוג אחד חשוב. את המילגה, לעומת זאת, אני כבר לא אספיק לקבל בסמסטר הקרוב, כנראה. וגם הוזמנתי לערב ספרות לכבוד האיש החשוב שהוציא ספר ילדים (שיהיה היום בערב).

 

אתמול, כולי חדווה וכוחות מחודשים הלכתי להפגש עם שני רופאים. אמרנו פגישה כל יום, לא? אז בצהריים הלכתי לכירורג פלסטיקאי שלא היה מרוצה מצלקת הכוויה בשכמה השמאלית וגם לא מהצלקת בכתף. בחודשיים הקרובים, בחום הזה, אצטרך להסתובב עם חתיכת סיליקון על שני המקומות האלה, בתקווה שהצלקות יתאפסו על עצמן. בערב היתה לי פגישה עם אורתופד, שצריך לתת עלי חוות דעת משפטית, או במילים אחרות, לתת לי אחוזי נכות כדי שהתביעה הזאת, שנמשכת כבר שנתיים וחצי, תסתיים כבר. הוא בדק, הרים, הפעיל לחץ ובסוף הביט בצילומים. שאלתי אותו מה דעתו. הוא אמר "לא מחובר". ומה צריך לעשות כדי שיתחבר? "סבלנות" חייך אלי. והחיוך שלו עשה לי לבכות. כבר מזמן לא בכיתי על היד. אז הנה.

 

היום, עוד מעט, יש לי פגישה עם הבריכה, ששכחה מקיומי בשבוע האחרון. בערב יש את ערב הספרות, שאליו תגיע הברנז'ה החדשה שלי, כולל אחת המנחות הפוטנציאליות. ביקשתי מר' שיבוא איתי, כדי שלא יחשבו שאני איזו קטנה ומסכנה (ואולי כדי שאני לא אחשוב ככה על עצמי). עד אז צריכה להספיק לגמור לקרוא את הספר, החמוד דווקא, של האיש החשוב.

 

ביום ראשון אני אלך לכנס הבלוגרים במרכז הבינתחומי, להתערבב בברנז'ה האחרת. המנחה שלי (לשעבר! לשעבר!) הולך להרצות שם, וצריך להביע תמיכה, למרות שהוא לא תופס מהכנס הזה בכלל. אשתדל להביא עדכונים חיים מהשטח.

 

סוף השבוע עוד לא ברור. פגישה מישהו?

נכתב על ידי , 28/6/2007 10:30   בקטגוריות אופק, ימים לבנים, מובטלת, חוקרת  
63 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

99,879
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 30 פלוס , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למוֹמוֹ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מוֹמוֹ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)