כבר שבוע שכואבת לי הבטן. פסיכוסומטי, אמרתי לעצמי. הכל אצלך כזה פסיכוסומטי, הטחתי בבטן שלי. לכי תמצאי מישהו אחר לקטר לו. הזזתי את הכאב הצידה, ככה עם היד, קצת באלימות. הבהרתי לו שהוא מפריע ושישב בצד. אחר-כך לא הסתכלתי יותר מה הוא עושה. והמשכתי עם השבוע שלי. נפרדתי ממליון ילדים, עשיתי שיחת סיכום עם המנהלת (שהיתה במפתיע טובה ואפילו קיבלתי כמה קומפלימנטים על המקצועיות שלי!), הלכתי לשחות, נפרדתי מעוד כמה מליוני ילדים, יצאתי לארוחת צהריים מאורגנת עם המורות, הלכתי לשעור ראשון בטאי-צ'י, חיבקתי עוד מליון ילדים שהתקשו לקלוט שלא יראו אותי יותר, העברתי סדנת סיכום לצוות הטיפולי של בית-הספר, חיכיתי בחדר הטיפולים לילדים שהחליטו שלא להגיע זו הדרך הטובה ביותר להגיד שלום, נפרדתי מעובדות סוציאליות בפנימיה ב"חבל" וב"אולי עוד נפגש", הלכתי שוב לשחות והסברתי למטופלי יום שלישי שזהו, אין יותר ימי שלישי השנה. אני חושבת שביומיים האחרונים שנשארו ליוני נותרו לי כבר פחות ממליון ילדים להפרד מהם. אני חושבת שהכמויות סוף סוף באמת מתחילות להצטמצם.
אז היום היה היום חמישי הראשון שלא עבדתי בו. בדרך כלל היו לי חמש שעות טיפול בפנימיה בימי חמישי. והבטן, שישבה נזופה בצד עד עכשיו חזרה. אבל היא לא חזרה לבד. יחד איתה חזר גם המחזור וכאביו. וחזרה המיגרנה. וכאבי הרגליים. והברכיים! והאחורה של הברכיים. והגב. הו הגב! ובבוקר עוד חשבתי שכל זה קטן עלי ונסעתי לחפש לי מזרון חדש. אני חייבת לציין שאם אתם חולים וממש חייבים לקנות משהו - מזרון זה הרעיון הפחות גרוע מכולם. כי כל הזמן נותנים לך לנסות ולשכב על מזרונים מגניבים ונוחים שעושים לגב הכואב נעים. אבל לכו תדעו עכשיו מה יותר טוב מאחר, כשהגוף שלך רק רוצה לשכב ולא לקום. כנראה שהעמינח של יערות הכרמל ניצח. אבל המחיר מטורף. אז אני עוד בהתלבטויות. מה שבטוח זה שמי שיחליף אותי בדירה באוגוסט יזכה לישון על מזרון פצצה.
בינתיים נאלץ הגוף הדואב שלי להסתפק במזרון המצ'וקמק שקיבלתי לפני ארבע שנים מחבר שקנה מזרון חדש. איזה הבדל! ובהיעדר גז במזגן בחדר השינה, נאלצתי להזיע את הכאב שלי לתוך מאוורר וככה לישון איזה שלוש שעות. מה יש לך? שאלה אמא מודאגת בטלפון וחברה מודאגת בסמס. לא יודעת. חולשה כזו. בחילה. מיגרנה. עייפות איומה. ניסיתי להשאר בזה. לא להגיד שוב שזה פסיכוסומטי. זה מעצבן את הגוף, שאני לא מתייחסת אליו מספיק בכבוד. שאני לא נותנת לו אחריות. לא פעם הוא כבר התלונן עלי בפני ההנהלה. פעם קראתי עדות שלו בדו"ח תלונה: "תמיד היא אומרת שאני סתם, שלא באמת, שזה בעצם הכל נפשי. כבר שנים אני מנסה להוכיח לה, למשל, שהמיגרנה גורמת לנפש להתעצבן, ולא ההיפך, אבל זה לא מועיל! שלא לדבר על הריסוק בכתף שעד היום היא משוכנעת שנגרם ממצוקה נפשית... מפגרת זאתי" הנפש לא מדברת בדו"חות האלה. לה יש טיפול לדבר בו, היא לא צריכה לרוץ למנהל.
שני אדווילים של מיגרנה, שהביאה לי פעם האורזת (כפרעליה) מאמריקה, הרגיעו לי קצת את הגוף, בינתיים. לא לגמרי את המיגרנה, אבל הנה - אני יכולה לשבת על כיסא המחשב ולהקליד. תיכף גם אעשה השוואת מחירים למזרונים באינטרנט. לאכול אני לא ממש יכולה. למרות שבא לי. אבל במילא אין לי כלום בבית, אז אולי הגיע הזמן להוריד כמה קילוגרמים. ורק להיות בריאה מחר, כי יש לי בצהריים דייט כל-כך מבטיח!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
