לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

Fucking Union


מומו ניצבה באמצע הכיכר העגולה. היא חשבה על קולות הכוכבים ועל פרחי-השעות. ואז התחילה לשיר בקול צלול (מיכאל אנדה)
Avatarכינוי: 

בת: 49





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2010    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2010

להידבק לויטמינצ'יק פטל


שיחת ערב עם גנצו אהובתי. החלטנו לשתף גם אתכם. תבלו

 

 גנצו:  נו?

 מומו:  מה?

 גנצו:  יש חדש בחזיתות?

  השף?

  הבחור  ?

 מומו:  הוא יצא לבלות אתמול בלילה

 גנצו:  השף?

 מומו:  כן

 גנצו:  אוקי

 מומו:  עד 5 בבוקר

 גנצו:  אהה...

 ומה את חושבת על זה?

 מומו:  שזה נגמר

 מומו:   הוא פגש את החברה המשותפת שלנו

  ולכן כנראה גם פירסם את זה בפייסבוק

 גנצו:    ברור

  הכי חוצפה

  אז הוא פרסם את היציאות שלו בפייסבוק

 מומו:  ובצהריים הוא התחיל לדבר איתי שם בצ'ט

 גנצו:    ומה אמר?

 מומו:  כאילו כלום, כאילו לא היתה הברזה אתמול

  שאלתי אותו איך ההנג אובר

  אמר שמטורף ושהוא הולך לעבוד עכשיו

 גנצו:  טוב

 מומו:  שאל מה איתי. לא עניתי. רק שבאים אלי עכשיו חברים ושתהיה לו עבודה נעימה

 גנצו:  אחלה

 מומו:  זהו. שיחה קצרה ועניינית

 גנצו:  טוב

 מומו:  ואז דיברתי עם החברה המשותפת

  שממש לא חושבת שזה נכון שנהיה ביחד...

 גנצו:   למה?

 מומו:  כי הוא לא יציב

 מאוד מאוד לא יציב

 גנצו:  אוקי

  מה זה אומר?

  איך זה מתבטא?

 מומו:  שום דבר חדש. שהוא לא מצליח להחזיק עבודות וזוגיות

  שיש לו הפרעת קשב קשה וחובות כבדים בבנק

  ‫ואפילפסיה

 גנצו:  ג'יסס

 מומו:  שגם את זה הוא סיפר לי ושכחתי

  לפעמים אני מרגישה

  ואל תכעסי עלי

  שכמו אצל הדתיים

  אני שידוך כלכך לא הולם

  עד שמגיע לשדך לי רק את הפיסחים והפגומים

 גנצו:  למה?

 מומו:  אלה עם המחלות

  אלה עם השריטות הקשות מאוד

 גנצו:  מי שידך לך את השף?

 מומו:  אלוהים, הפייסבוק

  לא משנה

 גנצו:  אנחנו בנות 30+

  מי כבר נשאר?

  רק הפיסחים

מומו

 מומו:  כן

 גנצו:  אני התאהבתי בידידי מ'!

  אז אל תנפנפי לי בפיסחים ודפקטים

  : )

 מומו:  מאמי

הבחור הוא הרבה הרבה יותר גרוע מידידך מ '

  אז אני אנפנף גם אנפנף!

 גנצו:  כן?!

אבל הוא לא גמד שעיר ומקריח

 מומו:   הוא חולה ב... שזו מחלה כרונית וגנטית

 גנצו:  אז המסוקס גם היה אלים ומעליב

 מומו:  עם אבא נרקומן

 גנצו:  והיו לו בעיות בכבד

 מומו:  ואמא מתעלמת

 גנצו:  אבא שלו פגוע מוח

  ואמא שלו מתה מסרטן!

 מומו:  שעבר גיל התבגרות קשה במיוחד

 גנצו:  המסוקס מתעלל בבנות

 מומו:   חחחחחח

  אנחנו מעולות!

גנצו:   ‫מאוד

 יש לנו טעם אלילי

 מומו:  גם הבחור מתעלל בבנות

 וגם השף, בתכל'ס

 גנצו:  גם אבא של ידידי מ' מת מסרטן

  לא לפני שהכה אותו

  וכשהוא היה חולה

  ידידי מ' הכה אותו חזרה

  תשמעי

  אבא של התק"מ מת מהתקף לב כשהוא היה בן 6

 מומו:  די

 גנצו:  אמא שלו מסוממת

  לפני זה הם התגרשו

  היא התחתנה עם מתנדב צעיר ממנה

  שבגד בה

 ועשתה לתק"מ את המוות

  בדרך כלל רגשית

  לעיתים גם פיסית

  ככה זה

 מומו:  אם זה לא היה עצוב הייתי בוכה מרוב צחוק

 גנצו:  קקה נדבק לפיפי

  וכדי להיות הוגנת

  את ואני זה הפיפי

 מומו:  אבל אני לא פיפי

  לא, אנחנו לא

  אנחנו מהממות!

וחכמות

  ורגישות

  וקשובות

  ואכפתיות

  והחטא היחיד שלנו הוא

 שעברנו את גיל 30

גנצו:  טעמנו הנורא?

  לא יודעת

 מומו:  וזה לא פייר לא פייר לא פייר

 גנצו:  לי יש עוד פגמים

אני גם כל הדברים שאמרת

מומו:  גם לי

 אבל אין להשוות מאמי

 את הפגמים שלנו

  לפגמים שלהם

 גנצו:  אבל פה ושם

  אני קצת פיפי

  ברור

  אני אף פעם לא קקה

 מומו:  כולם קצת פיפי

 את מכירה מישהי שהיא לא???

גנצו:   D

  זו שיחה ישר לבלוג

 מומו:   יאללה לפרסם

גנצו:  פרסמי את

 אני הולכת לסנטרל פארק

    ‫‫מומו אז צריך שורה תחתונה

 גנצו:  נו טוב

  אני אצטט מברידג'ט ג'ונס

 מומו:   נו

 גנצו:  אנחנו נשים חזקות, מעולות,   ומלאות

 מומו:  יאללה, שיהיה

 גנצו:  באנגלית זה נשמע יותר טוב

 מומו:  אז באנגלית

 גנצו:   we are strong, powerful women of substance

 מומו:  נכון, באמת נשמע יותר טוב

 מומו:  אגב, יש מצב שהבחור קורא את הבלוג שלי

 גנצו:  שילך למצוץ איצטרובלים

  גם אבא שלי כנראה קורא אצלי

 מומו:  ואז הוא יקרא מה שכתבתי עליו וייפגע

  גנצו:  את יודעת מה, זה מה יש

 מי שקקה

  שלא יתפלא כשנושב עליו ריח של ביוב

 מומו:  הם לא אשמים שהם קקה

 גנצו:  הם לא אשמים שהחיים צואה

  הם כן אשמים שהם קקה

  יש הבדל

 מומו:  המממ

 אני אחשוב על זה

 גנצו:  תשמעי

  הוא לא אמור לקרוא שם.

  קקה נמבר 1

  הוא התנהג מאוד לא יפה

  קקה נמבר 2

  זו שיחת בנות - אז קח בהומור

  קקה נמבר 3

  וזה הכל אחריות שלו

 מומו:  כן

  מלכלך לי את הבלוג שעיניים לא רצויות קוראות בו

 גנצו:    כן

  זה מלכלך

  אבל אני פשוט מדחיקה

 בשלב מסוים

  לא חושבת על זה יותר

 מומו:  בדיוק, לא לחשוב. לכי לפארק. אני מחכה כאן לאילן ואיילוק שבאים ללמד אותי משחק קלפים חדש

ועד אז אני אפרסם את השיחה שלנו

 גנצו:  ובסוף תשימי את השיר של ג'ון מיירס

  מאירס

 מומו:  לא מכירה

  איזה?

 גנצו:  http //www.youtube.com/watch?v=pmNbC89yhWY

 מומו:  אני אקשיב ואחליט

 גנצו:  הוא מתאים

  אבל נותן סיום עצוב לשיחתנו

 מומו:  שיחתנו עצובה היא

 גנצו:  זה נכון

  העצב קל יותר בסנטרל פארק

  עם ספר

 מומו:  כל אחר-הצהריים קראתי ספר בגג הנפלא שלי. זה באמת עושה את העצב קל יותר

גנצו:  את רואה

  : )

 מומו:    החבר הכי טוב, הספר

 גנצו:  כן

  יאללה יפיופה

  את לא פיפי בכלל

 מומו:  יפה מאוד השיר!

  גם את לא!

  אנחנו מי עדן אנחנו

 גנצו:  אז תתחילי להדבק למשהו קצת יותר איכותי

  בדיוק

בואי נדבק לויטמינצ'יק פטל

מומו:  מעולה! אני בעד

  ‫יאללה יפיופה

גנצו:  כיף לכתוב פוסטים אינטראקטיביים איתך

 מומו:   כיף מאוד! אף פעם לא כתבנו כאלה

 תהני בפארק. נשיקות

 גנצו:  נשיקות

 

 

 

נכתב על ידי , 27/6/2010 02:07   בקטגוריות הוא, מסיבת התה של מומו, הלסבלוגרית שבי  
58 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מהראשון לשני


תקופה לא קצרה היינו ביחד, אני והראשון. בהתחלה, כמו בכל התחלה, התלהבתי מכל שטות. מתשומת הלב האישית, מהמחוות הלא צפויות, מהמתנות הקטנות. אחר-כך התרגלנו. ניהלנו שגרת יומיום פשוטה אך טובה, לא מרגשת אך גם לא רעה. שמתי לב לכך שהוא כבר לא יוזם כמו פעם, קצת מתייחס אלי כמו אל ברורה מאליה. אבל הוא סיפק לי את מה שהייתי צריכה וזה היה טוב דיו. ברגעים של דרמות גדולות הוא אמנם היה אוזן קשבת, אבל אף פעם לא ידע לתת לי עצה טובה באמת. חייתי עם זה בשלום.

 

אבל אז הגיע האחר. והוא חיזר, ופיתה, והציע הצעות שהיו על גבול המגונות, והבטיח מתנות ומחוייבות. הקשר עם ההורים שלי קסם לי גם הוא. נפגשתי איתו לבדוק כמה אנחנו מוצאים-חן האחד בעיני השניה. אני מיד מצאתי-חן בעיניו. העובדה שבשנה האחרונה אני מרוויחה טוב מאוד עשתה לו את זה. הוא, מצידו, הבטיח לפנק לאורך זמן, לעשות בשבילי פרוצדורות מעיקות, לתת לי את כל המקום שבעולם. הוא לא השתמש בקלישאה של הנסיכה, אבל קצת הרגשתי ככה איתו. התלבטתי. אני לא רגילה לעבור לאחד כשאני עדיין עם האחר. צריכה בדרך-כלל תקופת צינון. אבל התקווה שאולי באמת הוא האחד היתה חזקה ממני.

 

אז הסכמתי לו.

 

ובינתיים אני עוד לא מגלה לראשון שאני נוטשת. אני חושבת שהוא אפילו לא שם לב שאני כבר לא ממש שם. לכולם סיפרתי שיש לי מישהו חדש. אפילו במקום העבודה שלי כבר יודעים. הם כולם קיבלו את זה בקור רוח ראוי. ורק הראשון עוד לא יודע. טיפש. מה, הוא לא רואה שאני לא בעניין? הוא לא רואה שכלום לא זז? או שאולי רואה ולא אכפת לו? סיבות טובות (או שאולי תירוצים) לא להרגיש רגשות אשם על הבגידה.

 

בסוף אוגוסט, כשגם המשכורת של משרד החינוך לא תיכנס יותר לראשון ואת כל הכסף שיישאר לי שם אעביר לשני, אני איאלץ כבר להתעמת איתו. להרים טלפון ולהגיד: זהו. אני כבר לא רוצה יותר להיות לקוחה שלך, ישיר ראשון יקר. מעכשיו אני של בנק אחר!

נכתב על ידי , 21/6/2010 23:49   בקטגוריות חירות, מעברים  
42 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

99,879
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 30 פלוס , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למוֹמוֹ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מוֹמוֹ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)