נכנסת לחדר, אומרת שלום עם חיוך קטן אל מול המבטים הסקרנים, פונה לחלק האחורי של הכיתה. כיסא קטן, שולחן ירוק, חיוך למורה היפה. מתחילים.
כיתה ה'3 - להוציא מחברות תנ"ך. מי לא עשה שעורים?
אבל המורה...
על הלוח נכתבים בלורד כחול שמות הילדים הסוררים שמחברותיהם ריקות ויומן המורה נפתח.
היה לכם מספיק זמן להכין שעורים, היא אומרת בחיוך שובה. גם אני הייתי מוכנה להתאהב בה.
ירדנה הסייעת עוברת ביניהם. סוגרת להם קלמרים, מיישרת אותם. עכשיו שיעור. לא מסתכלים אחורה.
לכבוד ספר "שופטים" ביקשתי מכם למצוא מנהיג בן-זמננו ולהציג אותו. מי רוצה להתחיל?
ילד מצביע. מראה למורה את אולמרט. כולם יודעים מי זה אולמרט. על פלקט מושקע עם שיר "התקווה" ליד הלוח תלויה תמונתו לצד זו של פרס הנשיא. גם הוא יופיע במחברות. אחריו יגיעו גם מופז ורבין ואריק שרון.
הוא כבר מת?
לאאאאא. הוא עדיין ישן בבית-החולים.
אני רושמת לעצמי את שמותיהם לפי סדר הישיבה. 15 ילדים בכיתה שאמורה להיות קטנה זה המון. מסמנת בעיגול את אלה שלא הצלחתי לקלוט את שמותיהם כי הם שקטים מדי. כותבת הערות על הרועשים יותר. איך גולן מתעלל באופק כל השיעור. כמה שמעון מנסה לרַצות. איך שיר לא מצליחה לרגע לשבת בשקט על הכיסא. כוכבית ליד אלה שאולי יוכלו להיעזר בשירותים היקרים שלי במהלך שנת הלימודים הקרובה.
מחברת מתרוממת עם תמונה של הרב מצגר. מה זה רב? המורה החילונית מנסה להסביר. ירדנה נחלצת לעזרתה "רב הוא מנהיג רוחני!" יעל קופצת: "אז הוא מפיץ ריחות?" ירדנה צוחקת בחום. המורה מחייכת אלי ומרימה כתפיים. מבין הילדים אף אחד לא צוחק. זו שאלה רצינית בכיתה הזאת. רוחני זה...
ברעש שנוצר אור מסתובב אלי. את כבר יודעת איך קוראים לנו? כן, אני עונה לפרצופו החמוד. נו, אז איך קוראים לי? שואל בהתרסה. אור. ולו? עמית. ולה? נועה. יו! איך את כבר יודעת? אני מחייכת בסיפוק. נועה שהתעוררה מביטה בי. מה זה? זה פצע. מה קרה, נפלת? כן, היתה לי תאונת דרכים. איך זה קר...?
אנחנו באמצע שעור! מרימה המורה היפה את הקול. כולם להסתובב חזרה אלי. פעם, בתקופת התנ"ך, המנהיג היה מלך. עכשיו תעצמו עיניים ותנסו לדמיין איך מלך נראה. אחר-כך תציירו על הדפים שאני מחלקת איזה מלך שבא לכם. אף אחד לא מצליח לעצום עיניים. אבל המורה, אני לא יודעת לצייר מלך. אבל המורה, קשה לי. אבל המורה...
חיוכה המקסים יגרום לכל אחד ואחת לצייר מלך מפואר. שיר מסיימת ראשונה. אני מציצה מאחורי כתפיה ורואה מלך בתחתונים שמשתין. היא רצה להראות למורה המזועזעת. שיר! מה זה המלך הזה? ואיפה הכתר שלו? אני רושמת לעצמי - שיר תהיה אחת הילדות שתקבל אצלי טיפול. יהיה לנו שמייח אחרי החגים...
והמורה אומרת:
"עוד מעט כבר סתיו".
בשיעור מולדת
היא מראה חצב.
היורה יבוא עכשיו
שפע טיפותיו
כוילון שקוף על פני העמק
הפורש שדותיו.
(עלי מוהר)
חג שמח!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
