Fucking Union

לא באמת שמתי לב שזה קורה עד אתמול בבוקר. היה אפרורי בחוץ ופתאום התחיל הלחש הזה, המבעבע, של מים נוגעים בפרח, בעלה, בעץ. שערי השמים אשכרה נפתחו! שעה אחרי עוד היכה בי הריח של החדש והתחלתי להרגיש את זה מבפנים, מהבטן, את ההזדמנות להתחיל משהו אחר. הייתי מוצפת מהתרגשות וכדרכי בשעות הצפה פניתי אל הטקסטים. שיר אסיף היה הראשון שהתייצב, והקליק לי בדיוק על ההתרגשות הזו שנהייתה לי לקראת תחילת השנה החדשה. ואז חשבתי שזו הזדמנות נפלאה לעוד פרוייקט טקסטים שנאסוף כאן, הפעם בנושא התחלה. התחלות יש בכל-כך הרבה מקומות וזמנים, אבל אין על ערב ראש השנה כדי לאסוף הכל ביחד. אז מוכנים?  אסיף טקסטים תשס"ט יוצא לדרך!

(אתם מוזמנים להציע טקסטים כאן או דרך המייל, בתקווה שעד מחר אחר-הצהריים כבר תהיה כאן אסופה נכבדת)

אסוף את המעשים

את המילים והאותות

כמו יבול ברכה כבד משאת.

אסוף את הפריחה

אשר גמלה לזיכרונות

של קיץ שחלף בטרם עת.

אסוף את כל מראות פניה היפים

כמו את הפרי ואת הבר.

האדמה היא אפורה מתחת לשלפים

ואין לה עוד לתת לך דבר.

ואין יותר גבעול חולם על שיבולתו

ואין יותר נדרי ואסרי

רק הבטחת הרוח כי הגשם בעיתו

עוד יחונן את עפרה בתום תשרי.

(איתמר פרת)

לי מציעה את:

שיר תשרי / רחל שפירא

השמיים משתנים

לעיני החקלאים.

השכנים מתכוננים

לימים הנוראים.

מישהו חושב עליך

ורושם את מעשיך.

בוא הביתה במהרה

עם הרוח הקרירה

מנדרינות מבשילות

בפרדס במועדן.

המורות משתעלות

והולכות לישון מוקדם.

כבר ראיתי נחליאלי

ואולי זה רק נדמה לי

עוד חמסין נשבר אתמול

גם החופש הגדול

מה יקרה ומה יחלוף?

שואלים הכתבים,

כשלאורך כביש החוף

מתייצבים החצבים.

מה בעיתוני הערב

מבשרת הכותרת?

בוא הביתה במהרה

עם הרוח הקרירה

ILOOK מוסיף שני שירים נפלאים של אלתרמן:

סתיו מואר

רחפה המגבעת

ברוח שוק.

גבותיים הגבהת

כגן נשוק.

גבותיים הגבהת,

עברת טפוף,

כמו שמש על בהט

כשיר על תוף.

במסעי פרי ויין

להט אסיף

וישטח לך כפיים

ולא הוסיף.

ואל רעד ריסייך

דמעה גיתו,

כי עברת בו כסיף

ואת ביתו.

היציאה מן העיר

בעל בית אחד בא חדריו,

סגר הדלת אחריו.

לאור המנורה מנה כספו,

מנה שונאיו מעל לוח ליבו

אחר כך מחה את השמות

כולם,

השאיר שם אחד לשומרו לעו-

לם.

אחר כך עמד וכיבה האור

צימח נוצה, כנפים ומקור,

על אדן החלון ניתר עלה,

חלף על העיר כציפור גדולה.

איקיוויזי כבר חושבת על הרגעים שאחרי...

אחרי החגים / נעמי שמר

עייפות בלתי מוסברת

פיק ברכיים לא מובן

זו שעה שלא חוזרת

לעולם –

אבל

בליבך אתה יודע

שמעבר לפינה

אהבה חדשה

ממתינה

אחרי החגים יתחדש הכל

יתחדשו וישובו ימי החול

האוויר, העפר, המטר והאש

גם אתה, גם אתה תתחדש

בגנך פורחים לפתע

בערבוביה גמורה

עץ החלומות

ועץ הדעת טוב ורע

הסתכל על כליך

שהשארת בחצר

הפטיש, הסולם, המעדר

במסע שלא נגמר

בין שדות הצל ושדות האור

יש נתיב שלא עברת

ושתעבור

שעון החול, שעון חייך

מאותת לך עכשיו

למד-דלת, למד-הא, למד-וו.

ונזכרת בציטוט נפלא של גולדברג:

גם השנה 

כל שנה ושנה מוריק הדשא

ועולה החמה ויורד המטר.

כל שנה ושנה אדמה מתחדשת

מלבין החצב ומזהיב ההדר.

כל שנה נולדים אנשים לרוב

לדמעות ולצחוק, לאחווה ושנאה.

יש מישהו הרוצה רק טוב

גם השנה.

                        (לאה גולדברג)

ל-unzip עלה השיר נחליאלי של מתי כספי. קבלו (קליפ קורע...)

אני נזכרתי בעוד שיר יפה של נתן יונתן:

ו- precious ביקשה להתחבר דווקא לאחד אחר שלו, גם עם הלחן והביצוע של המאסטרו:

בשעה האחרונה בבית-הספר אתמול קלטתי שאני כבר באפיסת כוחות. זה נורא הרואי לבוא לעבוד, לפגוש הורים שכבר לא יודעים מה לעשות עם הילדים ההיפר-אקטיביים שלהם ומטופלים רוסים שלא מכירים את המילה "לאחל" כשמדברים איתם על איחולים לכבוד השנה החדשה. כלומר, זו העבודה שלי, אבל תודו שהפגנתי הרואיות כשהגעתי לכל זה מנוזלת ומשתעלת עד אימה, גם אחרי דקסמולים לרוב. אז בשעה האחרונה החלטתי שמספיק והולכים הביתה. עליתי לכיתה ו' המיוחדת שבה אני מטפלת השנה כדי לברך את הילדים בשנה טובה.

כשנכנסתי היו הבנות בעיצומם של צעקות ובכי על טיב החברות ביניהן. המורה ניסתה להרגיע את הרוחות. ישבתי בצד, מנסה להבין מי פגעה במי ועל מי פה עושים חרם. לא הצלחתי. אחרי חמש דקות נמאס לי. תקשיבו, קטעתי את הצעקות. עכשיו כולם בשקט. להניח עפרונות ועיניים אלי. עליתי אליכם לכיתה כי אני לא אראה אתכם עד ראש השנה. ואני רוצה לברך אתכם לכבוד השנה החדשה. כולם השתתקו. יש הרבה ברכות שהיו לי בשבילכם. רציתי לאחל לכם שתצליחו השנה בלימודים, שתגרמו להורים שלכ להיות גאים בכם, שתצליחו להחזיק את האגרופים שלכם לעצמכם, שתהיו בריאים ושמחים. אבל עכשיו אני מבינה שיש דבר אחד שהכי חשוב לי לברך אתכם. אני מאחלת לכם שהשנה תלמדו להיות חברים טובים אחד של השני, שתלמדו לסלוח ולאהוב ולתת מעצמכם לאחר.

הבנות הרכינו ראש. אומרים ששערי השמים נפתחים עכשיו, אמרתי, מפתיעה אפילו את עצמי. תנצלו את זה כדי להתחיל שנה טובה יותר עם החברים שלכם. הילדים הנהנו. יצאתי מהכיתה מזיעה. יש לי חום? יכול להיות. נכנסתי לאוטו ונסעתי הביתה.

כבר שבוע שאני חולה. לא חולה מתה, אבל מעוכה לגמרי. לא מצליחה לצאת מהבית, לא הולכת לבריכה, לא עושה שום דבר שאני לא ממש חייבת. בטלויזיה אין כלום ואני מנסה לגמור כבר את הספר המעיק שאני קוראת - האוהל האדום. כמה עמודים ואני מיד נרדמת לתוך חלומות בלהות עם דמויות עתיקות מהספר. החבר הטוב שאיתו רבתי לפני שבועיים ביקר אותי פעמיים. הוא ביקש בסופו של דבר סליחה ענקית ואני מיהרתי לסלוח. אז הוא בא לבקר אותי חולה וקיבל אותי עם המעיכות והנאחס. אפילו תיקן לי את הפנצ'ר באופניים. חוץ ממנו לא ראיתי אף אחד השבוע. שאר החברים שלי די נעלמו. כיף איתי כשאני בריאה ומלאת חיוניות. כשאני ככה אפילו לא מצלצלים. איזה שיעור אני אמורה ללמוד מזה?