Hand in my pocket
souris a la vie =] |
| 2/2009
ביוכמיה
אני רוצה להיטהר.
להקיא החוצה מערכות יחסים, להזיע ציפיות מנוצפות, לבכות את כל הפחדים ולירוק את כל הלילות הבודדים שעברו עלי.
לטהר את הגוף מכל הזוהמה שזורמת לי בעורקים כמו רעל, במקום דם.
איך נפטרים מתחושת חוסר אונים?
קיים בי רצון עז למצוא מקום גבוה וללמוד לעוף, בכוחות עצמי או עם זר שמרגיש כמוני. לפרוש כנפיים ולעוף מעל כל הרפש שיש לעולם הזה להציע. קרוב לענני הסופה שנמצאים ממש עכשיו מעל הראש, להתחשמל מכמה ברקים ולהתחרש מהרעמים, ואז לעוף גבוה מעל הכל, קרוב לשמש עד שהשעווה שעל הכנפיים שלי תימס ותשרוף לי את הזרועות בתחושה מטהרת של כאב.
כאב חזק יותר מכל כאב שחוויתי עד עכשיו, כדי שאני אתחשל, אתחסן, ושום דבר לא יוכל לפגוע בי יותר.
רק להעצים אותי.
לצבוע אותי בצבעים זוהרים שיפרצו מתוך העיניים החומות האטומות שלי. אולי אפילו יצבעו את העולם שאני רואה דרכן. אני אוכל לצפות ולקוות מבלי לפחד שהציפיות אולי גבוהות מידי הרי, שום דבר לא יכול לפגוע בי יותר. הכוויות על הידיים מוכיחות ששום דבר לא יכול לפגוע בי יותר. אני מקווה.
כבר אין בי תוכן, רק רסיסים של תקוות ישנות וצלקות של פעם ראשונה.
אני לא מבקשת הרבה, רק להיפטר מהצל הזה שעוקב אחריי לכל מקום, חוסר הוודאות הנורא.
קים
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
