Hand in my pocket

מריצה סרטים בראשי, שוברי קופות.

סרטים שפעם היו בגדולתם, שנשאו אליהם עיניים.

על הכיסאות והמסך הצטברו שכבות של אבק, והאולמות חסומים בקרשים.

"למה אסור לנו לצפות בסרטים? "

"יש אולם חדש, טוב יותר, חדש יותר. עם סרטים טובים יותר. האולם הזה מחוץ לתחום"

אהבתי את האולם הישן, האולם שבו ראיתי את הסרט הראשון.

אלה שהיו כאן לפני לא יבינו איך העזתי, העזנו, לעבור לאולם החדש ההוא.

כל מה שיש בו זה פלסטיק קר והבטחות ריקות מתוכן. סרטים מפוצצים באפקטים ולא בעלילה.

האולם הזה היה שלנו ושלנו בלבד. איך קרה שהוא חמק לנו מבין הידיים בכזו קלות?

מנסה לשחזר תסריטים ישנה אבל הבמאי אוסר זאת.

איך?

מראות הן דבר מופלא. קוסמים משתמשים בהם כדי ליצור אשליות.

קופסא ריקה תיראה גדושה אם תציב את המראה בזוית הנכונה.

הקופסא שלנו התרוקנה מזמן, פשוט הצבת המראה הייתה ביד מיומנת.

קים