רוח קרה החליטה שמתחשק לה לקפוץ לביקור. אז פתחתי בפניה את החלון, הרמתי את התריס ונתתי לה להיכנס.
היא הייתה טיפה חצופה, העיפה לי ניירות מהשולחן ופרעה לי את השיער, אבל בסך הכל? היא באמת הייתה נחמדה.
אחרי הקיץ החם הזה היא הגיע בתזמון מושלם. וגם הביאה לי שוקולד.. ולא סתם, בדיוק את הסוג האהוב עליי. זה עם המילוי נוגט. שאלתי אותה מאיפה היא ידעה שזה בדיוק השוקולד שאני הכי אוהבת והיא, נעלבת, ענתה לי: "הייתי לידך כל הזמן הזה, אפילו לא שמת לב?".
פתאום נזכרתי. היא הייתה שם וייבשה את הגוף שלי ביחד עם השמש, שגם היא אגב נורא נחמדה אליי לאחרונה, בחוף הים, וגם הסיטה את הדמעות ממסלולן... אה, וגם ציננה אותי אז, כשהייתי בין אלפי האנשים, קטנטונת ובלתי ניתנת להבחנה. בדיוק אז היא שמה לב שאני אוהבת שוקולד.
"תקשיבי רוח, " התחלתי, "את באמת משהו מיוחד, ידעת את זה?" באמת התכוונתי לזה.
היא הסמיקה ונשבה מעט יותר חזק וגרמה לעורי להצטמרר. אני אוהבת את ההרגשה כשיש עור ברווז, בכללי אני אוהבת כשעוברת לי צמרמורת בגוף.
רגע, אחת ועוד אחת זה תרגיל פשוט. רוח, למה את עוקבת אחריי?
"חשבתי שאת טובה בחשבון... " היא עונה לי בלגלוג.
אוף. אני לא אוהבת שצוחקים עליי. במיוחד כשזה נוגע אליי.
"אל תכעסי עליי אבל זה די פשוט. את קטנה וריקה. את כל כל קלה, מלאה אויר, עשן ואורות. חשבתי שאוכל להעיף אותך ולקחת אותך איתי... מה אני אעשה שאני קצת בודדה, ורציתי למנוע ממישהו כמוני את הבדידות הזו ואת פשוט הופעת שם?"
רוח תמימה.
קים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
