Hand in my pocket

כבר מזמן הספקתי להבין שאני לא מבינה כלום.

אני בוהה במקום להסתכל ומסתכלת במקום לבהות. שומעת במקום להקשיב ומקשיבה במקום לשמוע.

מכל פינה כמעט ניבטים אליי מרקמים וגונים של אותה מנגינה מונוטונית. אבל זה לא משנה כי העולם כבר ירד מהפסים ומי אני בעולם הזה? העולם קטן ואני  קטנה עוד יותר, מסתתרת מאחורי כל אלה שחשובים לי.

רק דבר אחד מקשר אותי אליהם, אותם אלי ואת העולם אלינו.

אני כבר איבדתי את המסר שרציתי להעביר ואת האידיאולוגיה שהיוותה לי חיים.

מה כבר נשאר לי לעשות?

למלא נעליים של נערה? למלא אחר ציפיות של אישה? להוות דוגמא לילדה?

או פשוט להיות חברה.. זה הכי קל, את זה אני הכי אוהבת ואבל גם הכי מתעבת.

מה לעזאזל אני מנסה להגיד?

קים