Hand in my pocket

ארבעה עשר זוגות עיניים בוהות בי מבעד למסגרת העץ שמולי. בו!

הבהלתי את כולם. הם הסתתרו מאחורי המסגרות הפרטיות שלהם כמו ארנבים שבורחים מזאב. פחדנים.

אני מגחכת מעט על עצמי כמו עליהם. כל העיניים האלה קפואות בהבעת חיוך מאולצת משהו כאילו ניסו להעביר תחושת אושר מפוברקת. הסתכלתי לחלון שמימיני כדי לגלות שכל מה שאני רואה דרכו זה חושך וחלון אחד מואר עם אדנית פרחים ותריסים חשמליים שדרכם אפשר לראות את פסי האור המקוטעים.

שלוש מחשבות מתרוצצות במוחי. בו!

הן לא נבהלו ולא ברחו. הן עדיין שם מסרבות להרפות.

"כוס-אמק תעזבו אותי כבר!" הן מחרישות לפתע ואז מתחילות לצחקק בצורה מטורפת.

הגעתי למסקנה שהדבר היחידי שאני יכולה לעשות כדי לגרש אותן זה לפזר עליהן מעט אבקת סוכר. זה תמיד עוזר.

קים.