יריות

רע לי עכשיו,רע לי,והכל בגללך!לא בגלל האגו שלי,אלא רק בגללך.

אז הנה..נתתי לך עוד הזדמנות להוכיח לי שאתה לא תבריז לי ושאני חשובה לך ו"שאתה אוהב אותי,ושאני אף פעם לא אשכח את זה",שאתה באמת רוצה להיות איתי ביחד בלי חברים מסביב,ושאתה יכול לוותר על החבר המזורגג שלך שאני שונאת,ושאם באמת היה אכפת לך ממני ובאמת היית אוהב אותי לא היית הולך כל הזמן,היית כל הזמן מתקשר,היית דואג,היית שומר,היית יוזם,היית נותן לי הרגשה נעימה,היית נשאר איתי.אבל פשוט לא,הרי זה אתה,חשבתי שאתה מישהו אחר,מישהו שאכפת לו,שאוהב אותי,שסלח לי כבר,אבל טעיתי,ובא לי לבכות,כל כך בא לי לבכות,פשוט לא מאמינה עלייך,איך אתה מוותר כל כך בקלות,איך אמרתי לך שלא נעים לי ופשוט לקחת את הדברים שלך והלכת,כי הרי מה אכפת לך ממני,מי אני בשבילך כבר,סתם עוד אחת,עוד אחד שמעבירה לך את הזמן.

כנראה אני יותר מידי אוהבת,יותר מידי,ובשבילך כנראה אני באמת "אף פעם לא אהיה מספיק טובה בשבילך" וזה כואב,כל כך כואב.מתי כבר תבין?מתי כבר תבין שאני צריכה אותך,נואשת לך,זקוקה לך.

אז יש לי פיתרון...פיתרון שאולי ילמד אותך לקח ואולי רק אולי יעשה לך קצת ייסוריי מצפון,אני פשוט אהיה בוגרת,לא אתקשר,לא אפגש,לא אדבר עלייך,אתן לך חופש,חופשה ממני,ככה שאולי..אבל רק אולי תתגעגע אלי ותפסיק לגרום לי לכאב.

כמובן שפרידה זו אפילו לו אופציה מבחינתי,פשוט רק שתבין,תפסיק לקחת אותי כמובן מאליו,תפסיק לזלזל,תתחיל להבין,להקשיב,לשמוע,להיפגש,לנשק,לחבק,לא לברוח,לא להיות מוכרח אלא לרצות,לומר "אני אוהב אותך" לא רק אחרי שאנחנו מתפייסים,כי לי נמאס,נמאס מהגישה הכל כך לא חברית והכל כך לא רומנטית הזאתי,והכל כך וונאבי בוגרת,והלא מתחשבת,באמת שנמאס לי להיפגע ממך,באמת שנשבר לי כבר!!!!!!

אני מתגעגעת אלייך ככ,אין לי כבר איך לתאר,נגמרו לי המילים ברגע שהלכת ממני.

אני חייבת את היום שלך,כמה שזה עצוב,את האזכרה שלך.ששם אני באמת אוכל לבכות כמו שצריך ולא לפחד מהתגובה של אבא ובכלל של המשפחה.עצוב לי,עצוב.אבא חושב שהוא אשם,שאם אני אתאבל עלייך..הוא אשם,כי הוא הכיר לי אותך,וכי הוא הביא אותי אלייך בכל פעם שביקשתי,וכי הוא הראה לי את הפסלים שלך,וכי אתה לימדת אותי מהי אהבה של סבא,סבא אמיתי,כי אני חושבת שמעולם לא הרגשתי אהבת סבא כזאת,וכי הוא הביא אותך ואת כולנו לבריכה בקל"יה והיינו נהנים בצורה שאי אפשר לתאר,וכי הוא דיבר עלייך כל הזמן,וכי היית לו כמו אבא,וכי הוא אכל איתי ואיתך תותים עם קצפת ושוקולד,וכי הוא אמר לי באותו יום שאתה חולה..חולה מאוד,שיש לך סרטן אכזרי,וכי הוא לוקח אותי אלייך לבית החדש שככ רצית לעבור אליו ולחיות שם את המשך חייך עם אישתך שושי ועם הנכדים והדודים,אבל שמה בבית החדש,הבית הזה שציפיתי לפתוחאת הדלת ולראות אותך חזק ומהלך וקופץ לקראתנו..ראיתי אותך מנחם שלי,סבא שלי,יושב במיטה,לא מצליח לשמוע או לדבר,לא מבין מה קורה,מנותק,אבל העיקר..העיקר שלא שחכת אותי,בעצם לא..העיקר הוא ששמעת שאמרתי לך שאני אוהבת אותך,והעיקר שחייכת ואמרת שגם אתה,וכי אבא באותו בוקר נורא אמר לי שאתה מת ובכה איתי,וכי זה היה היום הכי נורא בחייו וקרוב לוודאי גם שלי,וכי אבא לא יכול לראות אותי בוכה עלייך,אני מתביישת ככ.

אני ככ מתגעגעת אלייך..ככ אוהבת אותך...מנחם שלי..סבא שלי.

עכשיו 3:03,אני מקווה שמי שחושב עלי עכשיו הוא אתה.