יריות

הדרך התגוננת שלי הייתה מאז ומתמיד קשה,דרך כזאתי שאף אחד לא יכל להתמודד איתה,שפוחדים ממנה.

ועם הדרך הזאת גם בא השיכנוע העצמי,אני משכנעת אפילו את עצמי.

אם זה מדובר באהבה,חברה,נסיונות,השפלות,נקמות...

אני אשכרה מצליחה לשכנע את הסובבים אותי,וכמעט את עצמי.ככה שאני משקרת לעצמי בכל רגע פנוי.

"אני אוהב אותך,בחיים לא התגעגעתי למשהו כמו שאני מתגעגע אלייך,כן השתנתי...בשבילך,בחיים לא רציתי לפגוע בך,בחיים לא אוותר עלייך,השנה איתך הייתה הדבר הכי מדהים שחוויתי-אין לי מילים לתאר כמה מדהים היה לי..."

אבל אני יודעת שזאת תיהיה טעות להשלים איתך,ה"זה" בינינו פשוט לא נועד לקרות,פשוט לא.

והספקתי כבר לשכנע את כולם וזה עוד מעט ידבק גם בי.

אני הרי מאוהבת באקס,אבל גם בך אפילו שלרגע קטן לא הפסקת לפגוע בי,עם כוונה בלי כוונה,זה לא משנה לי.

תמיד פגעת,למה שעכשיו תפסיק?למה שהנסיון הבא יהיה יותר טוב?

אני אוהבת את מייקל,כ"כ כ"כ ואכן כולם שמעו זאת ביום שישי ללא הפסקה.כנראה שזה כל כך נכון,זה הדבר היחיד שלא שכנעתי את עצמי בשקר הזה,כי זאת האמת.אני כ"כ מצטערת שפגעתי בלב שלך,אין לי מושג איך יכולתי.נמאס לי מהסיפור המטומטם והפוגע שלנו.אני אוהבת,אוהבת,אוהבת אותך!כ"כ,אני רק חולמת על הרגע שבו תסלח לי,שנתחבק ונתנשק,ונחזור לימים האלו....נו הימים הטובים,התקופה המדהימה ביותר בחיי.התקופה שבה היינו רק אני ואתה,אתה ואני,ולא אף אחד אחר באמצע,התקופה שהאהבה שלנו לא יכלה להתאפק,וכל רגע שלא הייתי איתך היה בזבוז זמן,התקופה שבאת אלי ואני אלייך,ופשוט נהנו ולא הפסקנו לצחוק.התקופה שרק מבט חטוף בך עשה לי יום מאושר,הידיעה שאתה מאוהב....בי ולא באחרת עשתה לי טוב על הלב.הידיעה שהיית הנשיקה הראשונה והמדהימה שלי,וקוויתי שאתה גם תיהיה האחרונה.

אבבל כל זה לא המשיך ואני עוד מקווה שזה ימשך,וממשיכה לחיות באשליות.אני באמת חושבת שאתה תסלח לי(הלוואי!אעשה הכל בשביל זאת) ושנתחבר...כמו פעם,בהתחלה באיסי,אחר כך בבית ספר,אחר כך בערבים,ואז יגיע הרגע הקסום הזה..שלי ושלך.שתמיד יחרט לנו בלב.כי אנחנו באמת נועדנו להיות.

אני מקווה שמישהו יחליט בשבילנו...כי לא באמת אין רעיונות מה לעשות כבר.

האהבה קורעת אותי לגזרים...אני חוששת שבקרוב אתפרק,

אני צריכה אותך,אתה האויר לנשימה שלי,כמה שזה קיטשי ודפוק,

את החיים שלי אני מדמיינת איתך ורק איתך.